אוף! בוקר, קמתי מהמיטה באיטיות, צועדת לכיוון חדר האמבטיה,
שטפתי פנים ובהיתי במראה.
-לא לימדו אותך לא לבהות באנשים? זה לא מנומס!
היא אמרה בקול נוזף.
-סליחה, אני... לא התכוונתי, פשוט... אני מצטערת, זה העייפות
של הבוקר...
-כן, טוב, אני כאן כל בוקר ואת לא רואה אותי בוהה בך!
-כל בוקר? ואו, איך זה שאף פעם לא ראיתי אותך כאן?
-מזה לא ראית אותי? את כל בוקר מסתכלת עלי ככה, זה קצת מעליב
לא נראה לך??
-באמת? אה... טוב תראי אני מזה מצטערת, לא התכוונתי, זה הבוקר,
בגלל זה אני ככה...
-טוב נו, אני די מבינה אותך, גם אני כל בוקר קמה ככה, זה די
נורא...
-חחח, כן, אני הכי שונאת את זה בעולם!
-אני הכי שונאת צומיסטיות כאלה, זה ממש מגעיל.
-אוי צומיסטיות! כן! איכס! אבל יואו, את יודעת מה הכי גרוע?
האלה שכילו הן לא בדיוק צומיסטיות אבל זה כילו הן ר...
-רק יורדות על עצמן כאילו צנועות אבל סתם מחפשות שיגידו להן
כמה שהן יפות וטובות וכאלה
-כן! די בדיוק זה! איזה מזל שאני...
-אנחנו, לא כאלו.
-כן, אממ, את יודעת אולי מה השעה? אני מתחילה מוקדם לא בא לי
לאחר...
-חמישים דקות ושש, כדאי לך כבר לצאת.
-חמישים דקות ושש... מה?! את מתכוונת שש וחמישים אם כבר...
-שש וחמישים? איזה מסובבת, אין כזאת שעה חמישים!
-אבל את במראה, אז הכל אצלך הפוך, בגלל זה את רואה חמישים דקות
ושש ולא שש וחמישים...
-לא חמודה שלי, את זאת שהפוכה, לא אני, ואם את סתם מאשימה את
המראה אז את יודעת מה? את סתם גזענית!!!
-מה? אני? לא! באמת שלא! אני ממש מצטערת! בבקשה אל תפגעי! אני
חייבת אותך להיום בערב יש לי דייט!
-לא!
באמרה זאת היא הפנתה את גבה אלי, ואני שכבר לא יכולתי להישאר
עוד משום שהייתי מאחרת את האוטובוס רק זרקתי אליה "ביי" מהיר
מאחורי הכתף, אני בטוחה שאני אתחרט על זה יותר מאוחר, אבל מה
זאת אשמתי שהבבואה שלי נפגעת בקלות?!