זה כבר כמעט שנה ועוד לא נפגשנו...
אני לא מפסיקה לחשוב עליו והוא אומר שגם הוא לא מפסיק לחשוב
עלי... אז למה אנחנו לא יחד? הוא תפוס!

לפני שנה התחלנו לדבר, הוא היה כ"כ נחמד, ניסה בכל המרץ להתחיל
איתי... אבל אני, הייתי מאוהבת במישהו אחר... אז לא התאמצתי
יותר מידי להיות נחמדה... בעצם, הייתי ממש ממש מגעילה!
נסעתי לחו"ל ואפילו לא חשבתי עליו, טוב בעצם חשבתי עליו המון.
לא הפסקתי! חזרתי לארץ, והחלטתי שאני חייבת לשכוח ממנו! אבל,
הוא המשיך לדבר איתי, וזה לא עזר לי לשכוח.
אמרתי לו שאני לא מפסיקה לחשוב עליו, ושאני לא יודעת מה זו
אהבה, אבל אני חושבת שאני אוהבת אותו. הוא אמר שהוא גם אוהב
אותי... אבל, יש לו חברה!
אני, ברוב טיפשותי, ויתרתי על מישהו שיכל לעשות אותי כ"כ
מאושרת! קשה לי להשלים עם זה אבל אני לא מסוגלת לשכוח... שיש
לו חברה!
חברה שהוא פוגש כל סופשבוע, חברה שהוא מטורף עליה. אני
מבולבלת... אני יודעת שאני לא אמורה לרצות יותר, כי היא תפגע
ולמרות שאני לא מכירה אותה - אני לא רוצה לפגוע בה, ולא באף
אחד אחר... אבל חלק אחר אומר שאני רוצה יותר... שאני צריכה
להציב אולטימטום, בינתיים שניננו פגועים וזו ממש לא הרגשה
טובה.
אני לא מפסיקה לדמיין את הפגישה הראשונה שלנו. כשאני חושבת
עליו, יש לי פרפרים בבטן.
אני לא רוצה להתאהב! זה תמיד כ"כ מסובך!
אבל נראה לי שכבר התאהבתי (באסה לי - או שלא...)


אני לא יודעת מה אני אעשה עכשיו אבל אני מקווה שאף אחד ואחת לא
יפגע יותר - אחרת בשביל מה צריך לאהוב?