כשאני חושב על אהבה, אני לא חושב עליה כמו ששאר העולם חינך
אותי לחשוב, בשבילי היא רק מטרד, כמו מחלה רק שאף אחד לא רואה
אותה, היא שמורה אצלך והורסת אותך מבפנים מבלי שאף אחד ידע או
יוכל לעזור.
הרי, מה האהבה הביאה לנו לעולם? בזכות האהבה קיבלנו לעולם עוד
הרבה פיות רעבים לאוכל, הם נעשו מתוך אהבה, אהבה חזקה מכל דבר
בעולם אך אהבה חסרת היגיון. הילדים נולדו מתוך אהבה, אך האהבה
לא תאכיל אותם, כסף יאכיל אותם וכסף... לא קונים באהבה.
אהבה הרסה אנשים. אנשים גדולים וחזקים נפלו בגלל האהבה. אנשים
הקריבו את כל היקר להם, לפעמים גם את חייהם למען אהבה. הם לא
יכלו לחמוק ממנה, לא היה להם סיכוי, מהרגע שנלכדו בה הם לא
יכלו לצאת, היא לכדה אותם והיא לא הולכת להרפות בקלות, האהבה
נאחזת בטירפה ויונקת ממנו הכל עד שהוא נשאר חלול וריק.
הדבר היחידי שיכול להיות גרוע יותר מאהבה הוא אהבה שנגמרה. דבר
כל-כך חזק שמחזיק בך וכשהוא עוזב אותך, אתה לא מרפה ממנו, אתה
לא מוכן לוותר, אתה מכור, אתה תלוי בה, לאחר שביססה את שליטתה
עליך לאורך כל-כך הרבה היא נוטשת אותך בפתאומיות, במכה אחת
שוברת לב. לאחר שיצרת בה תלות, לאחר שלקחה לך הכל והיא כל מה
שנשאר לך, רק אז היא עוזבת.
ואני מודע לכל הדברים האלה, אני מבין אותם עמוק בתוך ליבי, אני
מבין אותם במוחי. אני יודע שאהבה הרסנית, אני יודע שהיא דבר
רע, דבר שצריך להיפטר ממנו ולהשמידו.
ואם אני יודע את כל אלה, למה אני לא מצליח להפטר מההרגשה הזאת?
איך זה קרה שנפלתי ברשתה האיומה ועכשיו איני מצליח לצאת... למה
אני כל-כך אוהב אותך? |
