|
מָרָה נֶאֱנַח הַחֲזִיר
אֶת עֵינָיו הַדּוֹמְעוֹת מָחָה
קָשִׁים לִי מְאֹד חַיַּי
בֹּקֶר עַד עֶרֶב בַּזֶּבֶל אֶרְבַּץ
טִנֹּפֶת סְבִיבִי וְאַשְׁפָּה
אֲנָשִׁים לְבַקֵּר אוֹתִי לֹא רוֹצִים
הָרֶפֶשׁ מֵנִיס אוֹתָם
לֹא בִּי הָאָשָׁם שֶׁאֲנִי פֹּה לְבַד
זֶה הַצָּחָן שֶׁאוֹפְפֵנִי
כָּךְ זוֹלְגוֹת עֵינֵי הַחֲזִיר דְּמָעוֹת
אַךְ מָה לָנוּ עָלָיו לְרַחֵם
כִּי מָה שֶׁשּ-ָנוּא עָלֵינוּ בַּסְּחִי
אַמְבַּט מְלָכִים עֲבוּרוֹ
וּבֶכִי בִּש-ְפַת חֲזִירִים - זוֹ עֲלִיצוּת.
08/09/2003
|
|
|
טקסט הוא תפוח
אדמה ברוטב
שמנת,
והרבה פטריות.
המורה לתאטרון. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.