בקבוקי היין האדום המשיכו להימזג לכוסות הזהב שנגמעו ללא הרף,
ולפתע פנה רזיאל המלאך בשאלה:"אלוהים אדוני",בעודו מסמיק קלות
מחמימות השיכר בפניו,"מדוע הקמת את מחלקה 2 " ?!"
אתה מתכוון לגיהנום"?!  -רטן עליו בהתנשפות צורדנית כבידה
-"נפלא ממני הדבר כיצד האלכוהול מקשר את השכל שלך לתחת"!      
ולפתע נשמע צחוק אדיר של כל באי המסיבה...

זה לא שאלוהים שיכור, תמיד היה לו חוש נפלא לסרקאזם, לא פעם
ודאי ראיתם זקנה מועדת במדרכה מחותחתת, ויד אלוהים, לא משה
להרימה.     נו בטח-מה ציפיתם שיעשה בזמן שהוא מתגלגל מרוב
צחוק מכיסא מלכותו, למרצפות השיש היקרות?!

"אני רציני בשאלתי אדוני,חזר רזיאל והוסיף: "אתה הרי יצרת את
האדם כברייה לא מושלמת, אם כך מדוע אתה מענישו על חטאיו"?!  

בעוד אלוהים מהרהר על טיבה של השאלה, קפץ השטן ממקומו כשהוא
גומע את טיפות היין האחרונות מכוסו ואומר :"הרי ניתנה לאדם
הבחירה החופשית, הוא זה שאחראי לגורלו עצמו"!   ואלוהים גומר
אחריו באומרו: "כן כן ידידי רזיאל, מי כמוך יודע שאת חופש
הבחירה השארתי להם".       ניתן היה להבחין בחיוך קל על שפתיו
של אלוהים, כרמיזה שהתרת הבחירה החופשית לאדם, היא עוד אחד
מההלצות הסארקאסטיות שלו.

"אבל אלוהים" טען רזיאל: "מכיוון שאין האדם נברא לשלמות, הרי
נקבע גורלו כי מידי פעם יחטא"!
"רזיאל, מלאך של אבא, תפריד בין אי שלמות לחטאים, אי השלמות
היא המניע לטעויות באדם אך לא לחטאיו- וכידוע לך אינני מעניש
על טעויות"...

"אבל ריבון העולמים-מה לאדם ולחכמת ההפרדה בין טעות לחטא?!
היכן עובר הגבול ביניהם"?!          ואז השטן העיר בחיוך
מהוקצע :"הגבול ביניהם עובר אצלי- במחלקה 2"...
"די לכם לריב" קטע אלוהים את הדוברים : "יתכן כי יש צדק בדברי
רזיאל, אני עדיין לא יודע עד כמה, הבה נערוך ניסוי ונראה"...


שמעתי בום אדיר, לפתע נהיה שחור, ראיתי את עצמי עולה מעל גופתי
השותת דם במכונית המרוסקת בצומת כביש מס 44 ,  היה שם רופא
שמרחוק נראה כאילו מבצע בי החייאה, משום מה הייתי רגוע, הרגשתי
טוב, אור כחול וחזק יותר מכל אור שניתן לדמיין האיר לי את
הדרך, הדרך הייתה בצורת מנהרה סגלגלה במרקם של מתכת נוזלית,
ואני מרחף לכיוון המאור הגדול.

זה מעט כאב לנחות על הרצפה הנוקשה שהגעתי אליה.      בעודי
מבולבל מכל מה שארע, הישרתי מבטי לראות היכן אני נמצא, ומעל
למרצפת השיש עליה הייתי מונח, התנשא לו כסא מוזהב המשובץ
ביהלומים ופטדות בוהקות, על הכסא ישב בחור גבוהה, בעל סבר פנים
רציניות ומעת נמשים על הלחיים, הוא פנה אלי בקולו הסמכותי ואמר
:" של נעליך מעל רגליך"...

איזה נעליים ואיזה בטיח, הרגליים שלי מונחות עשרות שנות אור
מכאן-עניתי.
הוא החל משחק קלות בקצה זקנו הלבן באומרו בגמגום:  "אה, כן אתה
צודק, טעיתי, זה הרגל רע"... בכל אופן: "אנוכי ה' אלוהיך אשר
הוצאתיך מארץ מצריים, ואתה בטח מכיר את השאר מההגדה-נכון"?!
כן אלוהים- עניתי, והוספתי- אני מת?!       "בערך, העלתי אותך
לכאן על מנת לשאול אותך כמה שאלות שברצוני לברר"...
ובשביל זה הרגת אותי?   לא יכולת לפנות אלי בחלום או באיזה
סנה בוער מטופש?!
הוא נאנח ואמר: "ולוותר על כל האדרנלין שבענין-השתגעת?!  בכל
אופן לא זה הענין, אתה כאן לגבי שאלה חשובה יותר", הוא נמתח על
גבו ופיהק קלות, כנראה שלפעמים משעמם להיות אלוהים הסקתי, הוא
קרא לכל פמליית מעלה להצטרף לדיון.           ואז הוא שאל אותי
לפני כולם:" מהו לדעתך ההבדל בין טעות לחטא"?       אמרתי לו
,שלפי דעתי, הבדלם הוא כהבדל בין עוון במזיד לבין עוון
בשוגג...

לפתע קם נער רזה מהצוות ההומה שעמד מאחורי אלוהים, והזדהה בשם
רזיאל, או משהו כזה, והוא אמר לאלוהים: "ידוע לך שגם על עוונות
בשוגג קיים דין שיש למצותו"...
אלוהים נבוך לרגע מהערה זו, והשיב: "כן אך העונש פחות".  
ואני חיזקתי את דברי רזיאל   -אבל אם זאת קיים עונש!   ומעבר
לכך יש הרבה עבירות שבני האדם לא יודעים שהם עבירות כי זה
בתחום האפור.

"תן לי דוגמא תנמק ותוכיח", אמר אלוהים.  לרגע הרגשתי שהמורה
שלי לגיאומטריה  מהתיכון השתלטה לו על הגוף, עד שהתאשתי והבנתי
שהאמפיריות קיימת גם בשמיים.               אין בעיה אתן
דוגמא:  אדם שלא מאמין בקיומך עובר עבירה-יש?!  "יש" השיב
אלוהים, האם זה חטא או טעות בשוגג-היקשתי?!   "כמובן שזה חטא!
שהעונש עליו הוא כף הקלע"!!! השיב בחרון אף.    אבל ידוע לך,
המשכתי, שהמדע של היום אינו צריך עוד  בקיומך, הרי שכוכבי הלכת
ימשיכו לנוע במסלותיהם בגלל חוק שימור האנרגיה, והחיים יכלו
היו להתפתח מפיצוץ שיצר כימיקלים, שבתנאים מסוימים יצרו את
החיים"...
"ידוע" השיב אלוהים ונאנח:  "גם כן הגלילאו הזה, אל תדאג הוא
קיבל את המנה שלו, החזרתי אותו לעולם בגילגול של צביקה פיק
כעונש"!  אבל לא זאת הנקודה,השבתי, כיום העולם נמצא ברמת
התפתחות כזו, שלא די שאין צורך עוד בקיומך, הן אף זו טיפשות
להאמין בך.

אלוהים נראה מיואש, והבין שכנראה טעה מול הטיעונים שנשטחו
לפניו, הוא הרכין את ראשו הרציני על שתי כפות ידיו הענקיות,
עצם את עיניו ואמר: " חטאתי וגם אני נענש, בגלל שאני מעניש את
החפים מפשע, הנה דיני מגיע, ובני האדם מפסיקים להאמין
בקיומי-כנראה שזה מגיע לי...    ואתה?!  אתה חזור לעולמך לאיפה
שאתה שייך, ותשאיר לי למעלה לפתור את הבעיה".


התחלתי להשתעל, יצא לי מעט דם מהפה תוך כדי, וטעם מר של חלודה
הכה בי, ראיתי את הרופא צווח "יש לו דופק"! ואני ניסיתי לקום,
אך לא היה בכוחי לעשות זאת. כנראה שהתעלפתי בשלב הזה...
התעוררתי בבית החולים כשכל קרובי המשפחה והחברים שלי מקיפים
אותי , והם ישר התנפלו עלי בשאלות: "מה קרה", " איך אתה מרגיש"
"מה עבר עליך"...

אני משוכנע שהם לא היו מאמינים  בין כה לתשובות האמיתיות
לשאלותיהם-אז שיקרתי להם-האם בזאת חטאתי או טעיתי????