אני רואה שאת מדוכאת, את לא עובדת עלי. שנינו יודעים שאין לך
סיבה אבל עיני הבוץ שלך מדשדשות כבר שבועות. את מחוייבת להרגיש
בודדה. כאילו שהאומללות שלך תנקה אותך מאשמה. בעיני כולם את
כלבלב פגוע, אבל אני רואה אותך כמו שאת: לביאה טורפת במסתרי
ג'ונגל חסר אהבה. מנענעת את גופך הטרופי כנחש ארסי. הכישו אותך
ואת נחושה להעביר את הארס הלאה, לחלוק בכאב. זה חייב להיות
דכאוני כמוך. רק הוא יבין אותך. רק הוא לא ינסה לרפא אותך,
לחנוק אותך ברגש חם. אני רוצה אותך, וכל מה שאת רוצה זה זיון
אדיש ועצוב.

לכי תזדייני!