-"כן, את תתאימי."
-"למה?"
-"להיות החברה שלי."
-"סליחה?! אתה לא חושב שאתה קצת חוצפן?! קודם כל, מי אמר בכלל
שאני רוצה להיות החברה שלך, וחוץ מזה, מי בכלל שואל אותך למה
אני יכולה להתאים או לא?!"
-"נו, זה בדיוק!"
-"נו מה?"
-"זה בדיוק למה את מתאימה. הטון שלך, האופי, זה שאת לא מוכנה
לקבל תכתיבים."
-"רגע, אני רוצה להבין משהו. מצד אחד, אתה מחפש מישהי שלא תקבל
תכתיבים מגבר, ומצד שני אתה מתחיל איתי ככה?! אתה ממש דפוק אתה
יודע את זה?!"
-"אבל זו הדרך היחידה להתחיל איתך! כולכן ככה..."
-"מה כולנו? קודם אתה נותן לי תכתיבים ואח"כ אתה קורא לי
כולכן."
-"כן, את מאלה שלא מוכנה לפרחים ורומנטיקה..."
-"על סמך מה אתה מפליץ את השטויות שלך? רק בגלל שאני לא בלון
עם שדיים אז פרחים לא בשבילי?"
-"לא בגלל זה... זה בגלל שאת התפכחת, ה-ח-כ-מ-ת, כמו
שאומרים."
-"או, עוד חוכמה מבית היוצר שלך."
-"בואי נקרא לזה אבחנה."
-"מה זה אומר? פתאום נהיית לי מבחין הדור. אני בטוחה שאמא שלך
מאושרת."
-"היא באמת הייתה מאושרת כשאמרתי לה שאת תהיי החברה שלי."
-"נחמד באמת שהיא יודעת מזה לפניי. אתה ואמא שלך גם החלטתם על
שם לתינוק או שבזה אתה מתייעץ עם אבא שלך?"
-"זו עוד סיבה, הציניות הבוטה."
-"תהרוג אותי באמת. אתה יורק פה שטויות, ואני אמורה לקבל את
זה."
-"להיפך, לזה ציפיתי."
-"תודה באמת, עכשיו אני גם צפויה... תמשיך ככה, בינתיים אתה
מתקדם נהדר."
-"יותר ממה שאת מוכנה להודות..."
-"בוא נסכים שנייה לטמטום שלך, כי מעניינת אותי האשליה שלך.
נגיד אנחנו ביחד, אתה תהיה מוכן לגדל את הילדים בבית בזמן שאני
עובדת?"
-"בייביסיטר."
-"אתה תלך לקניות?"
-"משלוחים."
-"ובמקום לדבר אתה תפלוט את השטויות שלך ואני אגיב בציניות
הבוטה שלי?"
-"בדיוק. את רואה איך שזה הולך? ככה אנחנו ניראה..."
-"כן, אז זהו שלא. בפעם הבאה תנסה עם פרחים."