אני אוהב כשאת במבוכה, כשמחלקים לך ברכות והעיניים הגדולות שלך
בורקות. את מרכינה את ראשך רק קצת ובוהה עליי מלמטה. הלחיים
העדינות והחלקות שלך מסמיקות בגוון פרחים ורדרד. השיער שלך
מציף לך את הפנים, מסתיר אותך מהבושה. ואת מציצה מבין הרווחים
- מחייכת חיוך מוצנע.

אני אוהב כשאת מתרגשת. כשאת מספרת סיפור מעניין או סתם משהו
שקרה לך בדרך. את פותחת פה גדול ומקפצת לך במקום. את מניפה את
הידיים ומרקידה אותי עם התנועות וקצב הדיבור שלך. בין משפטים
את נושכת את השפתיים הדקות שלך, מפחדת מהמהירות שלך.

אני אוהב כשאת עצובה. את משתנקת והקול שלך עולה קצת, מאוכזבת
מעצמך שהרשית לזה לקרות. העיניים שלך מתכווצות ואת יושבת לך
רפויה ברגע קטנטנן של חוסר אונים. הרגע היחיד שתרשי לעצמך לחוש
כך בזמן הקרוב כשתסתערי מחדש בגישה הרגועה והבוטחת שלך. גישה
של היודעת את שווייה ויכולותיה.

אני אוהב כשאת מאושרת. החיוך שלך מדגיש את השיניים המבריקות
שלך. העיניים שלך בוהקות באוויר, משכרות אותך בשמחה. את מחבקת
אותי חזק, שכל איבר בגופי יספוג מהאושר שלך. את מנשקת אותי,
בטוחה שזה המצב אליו נועדנו. יש לך טעם של עוד.


אני אוהב כשאת לידי.