הבט בי. מה אתה רואה?
ניסיתי להסביר לך את זה בדרכים רבות כל כך. בניתי במה והעמדתי
אותך במרכז כדי שתוכל לראות טוב יותר. מגבוה.
אבל לא... אתה פשוט מוקף בגדרות של תיל ואבן.
הבט בדמעות. הבט בידיים. קמטים, קמטים של בחורה בת עשרים.
ביקשתי שתבין, כבר עבר יותר מדי זמן. גדלנו. השתננו. התבגרנו.
אני נזכרת בשקט, בדממה, ברגעים שצחקנו. באמא יושבת ונהיית
אדומה, לא מפסיקה לצחוק ולדמוע. במשחקי הילדים שכל כך אהבנו.
בסיפורים של פעם, של לפני כל כך הרבה שנים. בחלומות ששיתפת
כשהאמנת בלי מילים. ואני מתגעגעת... אליך.
פתחתי ארון של מסיכות ותחפושות. בחרתי בכל פעם אחת חדשה.
מזמן לא מצאתי את זו שתגע בליבך.
ליבך... אני יודעת כי הוא רחב. אך נכנע הוא למנוע הנמצא בראשך.
גלגלים... גלגלים של כעס ומתח, וכדורי אש אותם אתה פולט מפיך
ומעיניך.
אתה לא מנסה חזק מספיק! אל תביט בי בעיניים צוחקות!
הבן מה אני אומרת לך!
הבט בי...
הבט בי ואמור לי מה אתה רואה...
הבט באמת. בליבך הבט...
ראה - אני אוהבת אותך... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.