אני רוצה לספר לכם את הסיפור עליו. כן עליו. ההוא שעבר הרבה
בחיים. ההוא שנראה לי תמיד קצת עצוב ואף פעם לא באמת מאושר.
אבל זה רק נראה לי. אני לא בנאדם שממהר לשפוט אנשים. לפחות לא
לפני שניהלתי עמם שיחה יותר רצינית מסתם שיחת חולין. אני לא
ממש זוכרת איך הוא נראה. אולי רק קצת. גובה ממוצע, שיער ארוך,
אלו בערך הפרטים העיקריים שאני זוכרת ממנו. כשנפגשנו לראשונה,
היה זה במקריות מוחלטת. במקרה אני הייתי שם ובמקרה גם הוא.
מעבר למסך המחשב לא הייתה לי שום היכרות חיצונית איתו, אבל לא
היה כל כך קשה לזהות אותו. ניגשתי אליו. היה כל כך קר. הוא
דווקא לא נראה אדם קר. גם אני בתוכי לא אדם קר. חזרתי לחברות
שחיכו לי מרחק לא רב מדי. "מי זה?" הן שאלו. "אחד." אמרתי. לא
רציתי לפרט כל כך, אבל הן דרשו. "נו, נטלי, מי זה?" אוקי בשלב
הזה נכנעתי. לא שזה היה כל כך קשה. "קוראים לו יותם. הכרתי
אותו... דרך המחשב." הן גיכחו במקצת. "דרך המחשב הא? לא מתאים
לך..." הוסיפו. נכנסנו למסיבה. פגישה ראשונה במסיבה, כמה לא
אידיאלי. רקדנו בטירוף חושים ושתינו בכמויות, אני והחברות.
אותו כמעט ולא ראיתי, רק מדי פעם. הפגישות המקריות הפכו למעין
הרגל. נהגנו להתראות במסיבות. מבט חטוף פה מבט שם, מחליפים
מילה או שתיים. לא יותר מדי.

"אתה לא מכיר אותי
אז חדל
אתה ילד מבולבל
אני אחת
שתבלבל אותך
יותר מדי
ובכלל
עדיף לך בלעדיי"

שיחות טלפון לא מקריות וכמה צ'יטוטים, שירים וסיפורים שנכתבו
ספק למעני ספק למענו. והוא חושב שאני לא אותה אחת שכותבת. אני
של המסיבות זאת אני אחרת.

"אני של מסיבות
זאת אני של הנאות
אני של מסיבות
זאת אני עם חברות
אני של מסיבות
זאת אני שלי
ולא של אף אחד אחר
ובגלל כל אלו למסיבות אני הולכת
רק עם הבנות
ולא עם החבר"

ואז החלו ניסיונות להתיימר להבין אותי. אני שונאת כשמנסים יותר
מדי.

"לפעמים עצבנית
וזה מותר
לפעמים שתיינית
וזה סוכר
לפעמים חתולת רחוב
אבל רוב הזמן ילדת בית
לפעמים רוצה קירבה
ולפעמים פוחדת
לפעמים מתקרבת
ולפעמים מתרחקת
לפעמים קופצנית וזה מותר
לפעמים מתוקה
וזה סוכר"

ואז אמרתי

"לא זה לא כדאי
להתקרב יותר מדי"

ורק רציתי לומר כי לא ניתן לי הצ'אנס. שאם אני אתה ואתה אני אז
אני לא אני ואתה לא אתה. נדמה לי שכך אומרים את זה. שמעתי את
זה מחברה לאיזה קורס שעשיתי. אז אולי, משיחה במסיבה לא הכרת
וגם לא משיחת טלפון אבל אל תגיד שאני של השירים זו לא אני ואני
של הסיפורים זו לא אני של הבילויים. כי אתה אינך מכיר אותי.

"אני חתולת רחוב
מחליפה צבעים
לרוב
ברחוב
יש הרבה זבל
במשובח קשה להיתקל
ולעיתים מפספסים
דברי פז כי פוסלים
פחים רעועים וסמטות צרות
שעלולים להכיל אוצרות"

שלך,

אני.