אני תמיד נופלת באותם מקומות,
אותם חורים שחורים של שיגעון.
אני טומנת ראשי בחול
להעצמת האפקט שנקרא בדידות.
רוב הזמן אני עסוקה בלצוד את העבר,
מה שלא נותן תקווה רבה לעתיד.

הרדיו מורד בחוקי היסוד שקבעתי
וכנגד רצוני מרעיד את האוויר
במוזיקת ג'אז קופצנית.
ואולי הצדק איתו הפעם
ועלי לשוב לדרכים סוררות
בהן לא הלכתי עדיין.

אני מדליקה עוד סיגריה
כנר זיכרון לבריאותי הגוססת,
העשן מטשטש עקבות של חרטה.
אני תמיד נופלת באותם מקומות,
אותם חורים שחורים של שיגעון,
מה שלא נותן תקווה רבה לעתיד.


בתרגום לאנגלית:
http://stage.co.il/Stories/301920