אז באתי לבית הספר.
בוקר, לפני שיעור אדריכלות.
מתוך שיעמום החלטתי לשאול את נירית אם במקרה יש לה איזשהי תמונה איתה, שאני
יוכל לצייר ולהעביר ת'זמן.
הייתה לה תמונה שלה עם חבר שלה ביומן - וואלה! (במבטא צפרתי... :) )

מהבוקר עד סוף היום ציירתי (הזכרתי כבר שאני אוהב למשוך דברים ולעבוד על
הפרטים הקטנים?).
כיוון שכל שנייה (על השעון! סתם, לא) מישהו העיר הערה/הביע התפעלות/נתן לי
טפיחה "קלה" על הגב/עבר לידי/טוב נמאס לי לרשום אפשרויות; לקח זמן להתקדם.

נירית טוענת שציירתי אותם שחורים.
אני טוען שזוהי הצללה כרונית.
נירית טוענת שהיא יצאה טוב יותר בציור מבתמונה.
לי אין דעה...
נירית טוענת שהם עקומים בתמונה.
אני מסכים איתה.

צויר בעיפרון עופרת F על דף פוליו של מחברת.
מאיפה התחלתי? אממ... לא זוכר בדיוק.
אני זוכר שמנועם. בטח מהעין או מהאף.

מוקדש לכם, זוג יונים :)