[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








(תרגיל בכתיבת מונולוג שלי ושל חברה שלי, אחרי קריאת הספר
"אהבה, פרוזאק, סקרנות וספקות")




שיילכו כבר כולם.
"וויסקי סאואר בבקשה" אני שומעת קול גברי מצד הבר.
"ג'יימסון?" אני יורה כמו אוטומט, למה עכשיו? למה חצי שעה לפני
שאני רוצה לסגור ולעוף מפה?
"יש ג'ק דניאלס?", "יש". "עם קרח".
אני הולכת בעייפות למדף המשקאות ומתחילה למזוג. השעה רבע לחמש,
ואני כל כך עייפה, רק שאריות האקסטזי שלקחתי 5 שעות קודם ועוד
זורמות לי בדם עוזרות לי לגרור את הרגליים שלי ממקום למקום.
היה ערב עמוס ומטורף בו תמרנתי בין נסיון להורדת 2 בנות ששיחקו
אותה ב"לסביות סטייל" על הבר לבין חבורת וודקה רדבול שהיו
עסוקים בלנסות לזרוק לי שקלים למחשוף.
המוסיקה הרועשת כבר נחלשה, ואני מרגישה שהאדים שלה עוטפים
אותי. נשארו רק כמה אנשים אחרונים על הבר,
(וזה, שהגיע עכשיו)
חלקם שוכבים מעולפים ומשעינים את הראש על הבר וחלקם מנסים
להקיא במקומות אסטרטגיים.
כמעט אין זכר לגוש הצפוף והרועש ולשיכרון החושים ששרר פה שעה
קודם.
אני זורקת 2 קוביות קרח לכוס הוויסקי וחושבת עליך.
איפה אתה עכשיו?, מה אתה עושה? אולי ישן? ישן לבד או ישן מחובק
עם מישהי?
אני מקווה שלבד.

אני מגישה את הכוס לבחור שהזמין אותה ואני קולטת אותו מחטיף
מבטים אל עבר החזה שלי, שמצטופף בתוך גופייה שחורה צמודה
צמודה, בלי חזייה.
הוא חמוד, הבחור הזה.
אני מסתכלת על כפות הידיים שלו.
כמה אהבתי את כפות הידיים שלך, הייתי משתגעת שהיית נוגע בי,
אתה זה שגרם לי להתמכר כל כך למגע הזה, לסקס, להתמכר לתחושת
העונג שהציפה אותי כשחדרת לתוכי.
אני בונה את החיים שלי ממשוואות, משווה הכל, את הבירה הזאת
לבירה ההיא, את המקלחת הזאת למקלחת ההיא, את הטריפ הזה לעומת
הקודם, ואת כל הבחורים שעברו במיטה שלי - אליך.
חודשיים וחצי עברו מאז שעזבת אותי, או אני אותך, אני לא בטוחה
שזה משנה כל כך.

עברו חודשיים וחצי, עשרים ואחד כדורי אקסטזי, שבעה עשר ליטרים
של בירה, שלושים צ'ייסרים של טקילה ושמונה גברים שעברו במיטה
שלי.
אחרי הסקס, התפללתי שילכו הביתה, שאתעורר לבד בבוקר.
ארבעה עזבו, שניים נשארו, בבוקר אמרתי להם שאמא שלי צריכה
להגיע כל רגע.
דקה אחר כך הם כבר קיפצו החוצה, שורכים בדרך את שרוכי הנעליים
שלהם.
אחרי שהם הולכים,
אני סוגרת אחריהם את הדלת,
מתיישבת על הרצפה.
ובוכה.

יש לי סדר יום משתנה וקבוע כאחד, כזה שלא ישאיר לי יותר מידי
זמן לשפיות; כל לילה בשעה 22:00 בדיוק אני מתייצבת בעבודה על
הבר, בערך בשש בבוקר תלוי מי מנקה את הבר באותו היום, או שאני
מזמינה בחור אליי, או שהולכים לאפטר פארטי במושב השכן, תלוי
איזה טריפ נפל עלינו באותו הלילה, או שאני פשוט הולכת לישון
וכופה עליי שינה עד שמונה בערב,
אז אני מתעוררת, מתקלחת, מעשנת חצי קופסא ויוצאת לעבודה.

אני מרגישה כמו מכונה, סוחבת ימים, עושה כל כך הרבה, ובעצם לא
עושה כלום.
אני מרגישה איך החיים שלי חומקים ממני לאט לאט, משאירים אותי
להתמודד עם מציאות ריקה.
מכורה לגברים, לסמים, לסיגריות, לכסיסת ציפורניים ואליך.
יש שקוראים לי טורפת גברים.
ואני בסך הכל ביקשתי אהבה...
איזה משפט נדוש זה הא?

אני מתגעגעת אליך בן זונה שכמוך, אליל הקיום שלי.
אני לא מבינה למה, למה נתקעתי דווקא עליך.
זה לא שהיית יפה במיוחד, אפילו נחמד או רומנטי לא היית, התנהגת
כמו אידיוט גמור ליד החברות שלי.
אני חושבת, שזה בגלל השקט שהיה לך בעיניים, הוא הוציא ממני את
כל הרעש שהתערבל בתוכי.
רגשות על רגשות על תמונות על פנטזיות על תשוקות על חלומות
התפרצו ממני כמו הר געש מטורף.
היה בהן, בעיניים שלך, בקמטים הקטנים האלה בזוויות שלהן
כשחייכת, משהו שגרם לי להרגיש, שלא משנה מה אגיד או אעשה, זה
יהיה בסדר.

אני משווה את הרגשות שלי. עצב לשמחה, עצבנות לרוגע, נזקקות
לאהבה.
אהבה.

אהבה.

כל כך הרבה אנשים עשו דברים כל כך מטורפים בגללה.
מרקוס אנטוניוס איבד את הכתר בשביל קליאופטרה, יעקב עבד בפרך
14שנים למען ליבה של רחל, יוליה שתתה רעל כשחשבה שרומיאו מת,
רובין הוד חטף את ליידי מרי-אן, אנה קרנינה נטשה את בנה למען
ורונסקי והתאבדה כאשר חשבה שאהבתו אבדה לה.

ואני,
אני ממשיכה לכתוב את שמך בכל מקום,
על מפיות בבית הקפה,
על קופסאות סיגריות ריקות,
על דיסקים צרובים,
על המראה מכוסת האדים לאחר מקלחת רותחת,
בשריטות על העור.

רק בגלל שאין לי האומץ להגות אותו בקול.

היום, אני לא הולכת לאפטר, היה לי טריפ רע ואני חושבת רק על
המיטה שלי, אני רק רוצה להישכב בה להתכדרר מתחת לשמיכה
ולהירדם.

אבל, המחשבה הזאת, שאולי אתה מחבק מישהי עכשיו, שהיא אולי
מניחה את הראש שלה על החזה שלך ומלטפת אותך ברכות
מוציאה אותי מדעתי.
אני לא אלך לישון.
אני אפלרטט עם הבחור שהזמין את הוויסקי, אהיה מצחיקה ושנונה,
ואקפיץ את החזה שלי בחינניות נונשלנטית. לפי המבטים שהוא מגניב
אליו, אין סיבה שהוא לא ישתף פעולה.

הוא יבוא אליי אחר כך, בטח נשכב, אני אעשה קולות של הנאה, הוא
ינשוף עליי אלכוהול ויגמור אחרי חמש דקות.
אני מקווה שיילך אחר כך.
אם יישאר, אני אגיד לו שאמא שלי צריכה להגיע כל רגע.
שיקפץ דקה אחר כך החוצה,
אני אסגור את הדלת אחריו,
אתיישב על הרצפה
ואבכה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הנזיר מטאליסמן,
יש לי שאלה. כמה
אסימוני זהב
מקבלים אצל
הידעונית?


הנזיר האלקטרוני
בשיחה מנזיר
לנזיר מתעניין
במומחיות.


תרומה לבמה




בבמה מאז 1/12/04 19:17
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גאיה בר

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה