אנה איזוצ'ייב / התפכחות |
ממראת השלוליות;
הוא אותי -
באבזם חגורתו.
אני חמדתי אותו בציפרניי
המשוחות לכה מבריקה
ובשפתון המנצנץ.
נשרה החגורה,
הלכה נסדקה בתנועות קצובות
והשפתון נח בקיבותנו.
עיניו בתקרה,
נשיפותיי מתמלטות אל החלון.
עיני חומקות
בין גרגירי האבק באויר המתאבך
ונמשכות החוצה
אל השמיים ממעל
והשלוליות שיבשו
דמותי שנעזבה מהן
שבה אליי,
מונחת על המיטה,
מופרדת לאינסוף בבואות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|