לק שחור בציפורניים של הרגליים שהיא הייתה צריכה להוריד כבר
לפני שבוע וחצי. כבר כולו מתחיל להתקלף ושוב יחשפו ציפורנייה
הטבעיות במין ורוד-כתום-חיוור מוזר עם כתמי לובן כי חסר לה
סידן. ובכל זאת היא ממשיכה ללכת יחפה. הרגליים האלה מקבלות
הכל. אספלט לוהט וגבשושיות חצץ וקוצים יבשים. וחתכים של מכסים
של קופסאות שימורים של גרגרי חומוס שהיא מפילה עליהן בטעות. או
בכוונה. אחותה הייתה מכינה לה פעם את החומוסים במחבת, מחממת
ומוסיפה תבלינים. אין לה סבלנות. היא פותחת את הקופסא עם
הפותחן החלוד שלקחה פעם ממכונת המשקאות של המכולת ורק מסננת את
המיץ, לפעמים קצת שותה ואוכלת את הגרגרים בידיים. לפעמים היא
משאירה אותם שלמים ולפעמים פורסת אותם לחצאים על מכסה הקופסא
שנפל על הרגליים.
פעם היא עוד הייתה משאירה את המכסה כזה חצי תלושמודבק על
הקופסא אבל ככה הוא נראה לה יותר מפחיד. אבסולוטי. אז היא
התחילה לפרק אותו לחלוטין ולהפיל אותו על הרגליים במקום על
הפרקים בטעות. או בכוונה.

הוא בא אליה היום. נוקש באצבעות רפות על דלת פתוחה ונכנס. הוא
מתכופף כדי לעבור מתחת למשקוף. היא ישובה ישיבה מזרחית בחצאית
ארוכה ששוליה מתפוררים אכולי תלאות דרך שחושפת גם כמה חתכים
טריים ברגליים ועוד כמה צלקות ישנות ואיזה קעקוע של משהו
בסינית שהיא הייתה מספיק מטומטמת כדי לעשות בכיתה ט' כשכולם
עשו. קופסת חומוס נחה לה בין הרגליים והיא מכרסמת-מוצצת את
מכסה הקופסא נהנית מטעם המתכת הטרייה על הלשון לפני שהיא
מתחילה עם הגרגרים. הוא מלטף לה את הראש ומפרק כבדרך אגב את
הקוקו המבולגן שהיא תמיד עושה כדי להזיז את כל השיער מהפרצוף
שלה בלי הצלחה יתרה. הוא דווקא מאוד אוהב את השיער המדברי שלה.
דיונות עשויות חוטים כתומים חומים עם נקודות בוהקות של אור.
כמו גרגרי חול בתנועה, קולט את תנודות השמש והרוח המבזיקים דרך
התריס בדירה הקטנה שלה. או שלו. למרות שהיא לא כל כך אוהבת
להיות אצלו. הוא מתיישב לידה בשקט אופייני כאילו אין לו מפרקים
או בגדים שבדרך כלל עושים רעש. אפילו הקפיצים של המזרון קולטים
את משקל גופו בלי קול. כשהוא יושב לידה בגב כפוף הוא עדיין
הרבה יותר גבוה ממנה. הוא מנשק לה את המצח והיא תולה בו מבט
קצת מבולבל כרגיל שאחריו עוקב חיוך מעויף ונשיקה על הזיפים שלו
בזוית הפה. חומוס? היא מציעה לו והוא מושיט כף יד גדולה כדי
שהיא תוכל לשפוך כמה גרגרים שהיא רוצה. גם ככה היא לא אוהבת
שחופרים לה בקופסא. היא מוזגת חופן לא גדול ובטעות גם קצת מיץ
שלא סונן עד הסוף. גרגרים רכים נלעסים בשקט. הוא לועס יותר לאט
מבדרך כלל, יודע שאסור לו לבקש תוספת והיא גם לא תציע ובכל זאת
הוא מסיים לפניה. היד שלו דביקה ממיץ של חומוס והגוף שלו
מתרומם לכיוון הכיור. היא עוצרת אותו, תופסת את אחת מידיו ביד
שלה ומניחה את פחית השימורים ליד המזרון. היא מלקקת את היד
האחוזה בתנועות קצובות, מטפטפת כמה נשיקות קטנות ועוברת ליד
השנייה. פתאום היא מפסיקה. היד שלו, עוד לחה מהרוק שלה ואולי
גם קצת ממיץ של חומוס, מלטפת לה את הפנים. יד כל כך גדולה שהיא
יכולה להשעין עליה את הראש ולכסות בה את הפנים ולבכות לתוכה
שלוש שעות והיא עדיין תספוג ותספוג ותשאר רק לחה ולא רטובה
לגמריי ועדיין רכה ולא קשה ומלוחה כמו שקורה כשהיא בוכה לתוך
הידיים שלה.

היא משכיבה אותו על המזרון ומנשקת לו את פנים בשפתיים לחות.
הוא רק אוחז בה כדי לייצב אותה. לא יותר מדיי מלטף או מכוון.
הנשיקות יורדות לאט מהפרצוף אל הצוואר, עולות שוב אל תנוך
האוזן ויורדות במורד החזה אל הבטן ואל רוכסן הג'ינס שלו, שכבר
מלא חלודה מרוב נשיקות המתכת שלה. המכנסיים מופשלים כבר עד
מתחת לברכיים שלו וגם את התחתונים היא מסיטה, מנשקת מלקקת
וידיה מלטפות לסירוגין את הבטן את פנים הירכיים שלו. הוא בקושי
מעיז לגעת בה. יודע שתכעס. רק שמח מאיך שהשמש משחקת לה בצבעים.
הוא גומר והיא נותנת לו לחבק אותה. גופו כרוך סביבה, מנסה לחמם
את הידיים הכחולות מקור ואת הבטן הקפואה ונושף מתחפר מנשק את
גלי השיער. ידו מגששת לקופסא הכמעט ריקה על הרצפה ושולפת כמה
גרגרים אחרונים שהוא מועך קצת בין האצבעות ומרכך לה את
הנגיסות. היא מתחילה לספור סדקים על קיר מתקלף. הוא ממשיך
לספור את החתכים על הרגליים שלה. הרגליים האלה קולטות הכל.
אספלט לוהט וגבשושיות חצץ וקוצים יבשים ושברי זכוכית ודמעות
בוערות של ילדים קטנים ומכסים חלודים של קופסאות שימורים של
גרגרי חומוס.

היא עדיין לא מסוגלת לפסוע על דשא.