אני מוצא אותך תלוי,
כבר שנים,
מאז שהייתי ילד,
מאחורי כל דלת, שנייה לפני שהיא נפתחת
אני מוצא אותך תלוי,
כבר התרגלתי,
זה חלק ממני.
לפעמים החדר נראה ממש ריק בלי הגופה המתנדנדת שלך,
לפעמים, כשאני עם אנשים, אני ממש יכול לשמוע את הצרחות לכשיראו
אותך,
אבל כשאני לבד, אני אדיש,
לא ממש בטוח איך אגיב אם באמת
אמצא אותך תלוי.
יש שנייה של פחד עם כל דלת שנפתחת,
כבר שנים,
מאז שהייתי ילד,
אני מוצא אותך תלוי,
מתנדנד קלות, סנטימטר לכל צד,
במעין סופניות שקטה, צנועה, אוורירית.

אבות יקשרו חבל
ועיני בנים תקהנה,
בסדר,
כל עוד לא אהיה כמוך.