העיניים שלי סיפרו לה הכל
כאב ושנאה וגם סבל
העיניים שלי היו ים כחול
שבתוכו היא הרגישה נעלמת

ים של סודות
ששמורים מן הפה
עם הרצון לתת לגלים לפרוץ החוצה
ים של כאב שלא נותן מנוחה
ים ללא מציל ורוגע

החוויות שחוויתי
השאירו בי צלקות
והכל השתקף בעיניי

רצתה שאצעק, שאבכה
שאוותר על השמירה
שאמציא חוף לאותו הים
כי ללא אדמה אטבע

כמה זמן יכול אדם לשחות במים של סבל?
כמה זמן יכול אדם להחזיק את ראשו מעל המים בלי החבל?
רצתה היא כל כך לזרוק לי את אותו החבל
גלגל הצלה הוא היה בעינייה
אך דמותי הלכה ונעלמה
נעלמה כאילו מעולם לא הייתה קיימת

מונחת כעת בתחתית אותו ים שבו נקברתי
בים סודותיי
בים שקפא ביום שבו גם אני קפאתי...