לכתוב סיפור קצר.
לכתוב סיפור קצר, כאשר אתה יודע שבפעם הקודמת שניסית כשלת.
לדעת שאם רק תמצא קצה של חוט, הסיפור כבר יגיע מאליו.
וגם כאשר הסיפור הזה יגיע הוא יהיה חסר תוכן והאנשים שייקראו
אותו יהיו חסרי עניין.
אז אתה כותב סיפור בידיעה שהוא נידון לכשלון מתחילתו.
רק באמצעו של הסיפור אתה מבין - זהו לא הסיפור שלך. אתה שוב
מעתיק רעיונות.
אז אתה מתיישב בפינה מוכה חמת זעם, בידיעה שלעולם לא תוכל
לכתוב סיפור כמו כל שאר הסופרים.
במקום להתעצבן, אתה מחליט להתקרר בצד ולהצית לעצמך איזה ג'וינט
כמו בסיפורים.
רק אז מתחוור לך שבעצם בחיים לא הכנסת  סיגריה לפה. זה דוחה
אותך.
גם אם תנסה ההורים יתעצבנו.
ההורים?! מה הם יודעים?! עושים את אותו הדבר שההורים שלהם היו
עושים! אתה יוצא בסערה מהחדר וטורק את הדלת.
אז אתה נזכר שבעצם הם יודעים יותר ממך...

חוזרים למצב ההתחלה מול המחשב.
אתה קורא סיפור על חברה אנורקסית ושיכרון חושים באיזו מסיבת
סמים פרועה.
מתמוגג על כל צירוף מילים וסופג כל תחושה ורגש. השראה.
אז אתה סוגר את החלון ופותח את ה'וורד'.
לאחר כמה דקות אתה מתעצבן וחושב מה בעצם כבר עשית בחיים שלך.
לפני שנה טסת לסקי עם המשפחה ובחורה בת 18 הסתכלה עליך. כלום
לא מעניין מספיק.
אחר כך אתה סתם זרוק על הספה ברגע של מעין שכרון חושים קטן
משלך. אתה מבין שאתה בעצם לא יודע מה זה שכרון חושים. ואז לפתע
חודרת לתודעתך המילה 'כלום'.
רגע קטן של הכחשה.
ניסיון אחרון לשינוי במצב הרוח לפני שאתה קורס אל תוך הפוף
הבלוי בחדרך.

ואז לפתע המציאות מכה בך.
אתה בסך הכל ילד קטן שלא חווה עוד כלום בחיים.
אז אתה מנסה להמציא.
אבל ככל שאתה מתאמץ לחשוב הכלום הולך ומתגבר.
לבסוף עוברת שעה. החושך ירד והעצב הגיע.
הוא מגיע כמעט בכל יום בשלב מסוים.
קיימים אלפי שירים על נשיקה ומיליוני שירים על אהבה.
לבסוף מתחוור לך,
אתה לא מיוחד.

אתה סתם משורר,
רק לא מוצלח במיוחד. גם אלו רבים.
אתה לא מיוחד.

אז אתה כותב על זה מעין שיר סתמי, בידיעה שאין רבים שייקראו
אותו.
אתה לא מיוחד וגם השאר לא. לכל אחד יש כישרון, אבל יש עוד רבים
עם כשרונות.
מהיום שנולדת בעצם היו אלו האחרים שהכתיבו לך את מחשבתך ולא
אתה.
"כל אחד הוא מיוחד". גם הם ידעו שהם טועים.

לא ידעת שהגננת בעצם משקרת, למרות שמהרגע שהגעת לגן ידעת.
כל מה שהיא יודעת הוא לרשרש בתוף המרים מדי פעם ופעם.
וגם בכך היא לא הייתה הכי מוצלחת. גם אתה יכולת.
היא לא מיוחדת.

וכאשר אתה מגיע לסופו של הסיפור הזה מכה בך המציאות שנית.
כרגע קראת סיפור בדיוק כזה.
הסיפור הזה לא מיוחד.
מצטער.