מרגישה שאני הולכת לאיבוד
באותו שביל לשומקום
לא שומעת שום קריאת עידוד
אך בחדשות אמרו שתנחת בקרוב פצצת אטום
השחיתות ברחוב נמצאת בכל פינה
ועל פני חיוך על שקרים
יושבת וסופרת שניה לשניה
כשילד הופך למלאך וממריא לעננים
לעולם לא תשמעו את צחוקי
רק תראו את מבוכתי
כי מסכה יפה לעצמי הכנתי
ושכל העולם הזה הוא סתם חרא הבנתי
יורקת סמוחטה של אשמה
בועטת בעצבים
אבל גם אני לא נוקמת
על מות הילדים בשטחים
רוצה לקפוץ אל הים
לשחות אל אופק
אך לעולם לא אגיע
כי יש לי בעיות בדופק
אז אני נשארת כאן
נאבקת במצפון
צופה בשעמום בחלוף הזמן
ומחזיקה רובה טעון
מכוונת לך אותו לרקה
זה הזמן שלך למות
החלק בתוכי
שגורם לי לתהות