but those same tungues that give thee so thine own
in other accents do this praise confound
...
to thy fair flower add the rank smell of weeds.



עמדתי שם... רק בשבילך.. באמצע המדבר.
רגבים נוקשים, על אדמה צמאה למים...
שיחקת בי כמו השמיים המעוננים שנכפו עליי מלמעלה, מקיפים את
הקיום הזה, כחומה נוספת של המחסום הבלתי עביר ההוא, של
אטמוספירה ואדמה. גשם שעומד לרדת בכל רגע...
והרגע הרי נתון להגדרות אישיות.
שלך.
היה שם עץ שיטה.
אני ועץ השיטה ההוא.
החיך שלי כבר מזמן ייבש והשמיים היו עשויים מכספית ואולי מעט
אבק פיות...
לא...
אני לא מאמין שחננת אותי בכבוד.

עמדתי שם.
במעין שבר זכוכית (או חימר?) דומם שנמשך עידנים (במחילה מכבודם
של פילוסופים מודרניים...) ורק הרוח הקלה, שעטפה אותי בריחות
יסמין ודם, אירחה לי לחברה, מסיתה מעט את הדרדרים שכיסו את פלג
גופי התחתון, שהתקשה בדומיית המוות...
באמצע שום מקום, שהתפרש על פניי אופקים שלא יכולתי לתפוס, בתוך
חדר מרופד והצחקוק כמובן, נובע מתוך סרבול מנטאלי.
מדי פעם היית מכבדת אותי בנוכחותך... אליקסיר קטלני בתוך עיר
רפאים, שצחנת המתים כבר מזמן הסתלקה ממנה...
שתיתי אותך (כשהרשית לי), מאמץ עוד קצת את הגרון שלי, בשביל
לבצע תנועות אנושיות ומתוך אירוניה טהורה - מסרב להכיר ברגשות
אנושיים...
ויונק ברעבתנות עוד טיפת רעל לתוך מטאבוליזם אשר חדל
מלהתקיים... ומקווה שבדם אנושי ישנן כמה מולקולות מורפין.
ואת היית מסתכלת וצוחקת... ולוחשת משהו...
אין זה משנה... עצם הלחישה טמן בתוכו את העינוי.
והיית הולכת.
ושוב הייתי נשאר.
ואולי כך היה עדיף...
בתוך כדור בדולח, או מציאות מושעית.
עם השמיים והמדבר... ועץ השיטה... והדרדרים...
אשר אפילו לא לרגע נתת לי להנות מהספק, שאולי הם עשויים להיות
שלי... הם הרי היו שלך מההתחלה.
ואפילו לא אמרתי לך תודה.

נשארתי שם.
תמיד היית מגיעה בסופו של דבר...
מגיעה והולכת...
זה לא קרה הרבה פעמים. הייתי זוכר אם כן.
הייתי זוכר אם כן?
מי יודע?
אני עדיין מתכחש לתודעה שלי... תראי לאן היא הביאה אותי.
זה לא משנה... גשם יירד בכל רגע.

ואז חזרת...

עם הצלב.

שתי קורות עץ מאסיביות, מגולפות למשעי, ממוסמרות אחת לשניה
בסימבוליות גרנדיוזית... אולי רמז להיבריס שנשכח על ידי
טיהור...
לכבודי.

עם המסמרים.

שצפנו הבטחה לקתרזיס שלא ייאחר להגיע...
קתרזיס שלי או שלך?
כרתת את עץ השיטה... כנראה למען מישהו אחר.

והצלב הארור עדיין עומד כאן.

לעזאזל איתך...

גשם יירד בכל רגע.

המסמרים עלולים להחליד...