אני רואה איך את טסה בחולות הלבנים
עם חיוך ילדותי.

כתבתי לך שיר לפני שנתיים
ומישהי אחרת בהתה באיברי.
אולי קרו לך כמה דברים בחיים,
רצית להיות לילית,
בינתיים נשארתי נפוליון המת.
רצית שאהיה אשמדאי שלך,
גמרת קבורה ליד בן גוריון.
שנינו מתגעגעים ל"חלום ליל קיץ",
מתקשרים בנופי הארץ האומללה.
יש לנו הרבה על מה לדבר,
לא נראה לי שזה יקרה לעולם,
את בטח כבר ניחשת שאני רומנטיקן חולני.

השירים שלי ימשיכו להכתב,
אפילו אם תתלי את עצמך.
אולי בגלגול הבא נהיה ניצבים בסרט אהבה הודי...