היא יושבת שם לבד
מכונסת בעצמה
"מה קרה?" אנשים שואלים
והיא - לא עונה.
יושבת שם יום וליל
גם כשגשום וקר.
יושבת שם, על ספסל אחד
שם, במרכז הרחוב
ומשקיפה משם על הכל.
היא יושבת שם, כתמול שלשום
יושבת שם, כמו גם היום,
בלי תנועה, בלי הגה מפיה
אפילו לא מילה.
יושבת, שותקת, בוכה.
והדמעות זולגות אט אט
מרטיבות את לחייה
מתייבשות שם בלאט,
והיא דוממה.
ואיש אינו יודע, ואיש אינו מבין
וגם היא בעצמה כבר לא בטוחה,
למה בעצם מלכתחילה,
החליטה להישאר שם עד סופה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.