אתמול בלילה דיברתי עם התמונה שלך.
היא נזהרה מאוד לא להגיד יותר מדי, עדיין היא הייתה יותר שלך
מאשר שלי. הבטתי בחדר סביב, חיפשתי עוד הוכחות לכך שהיית יותר
מחלום מתעתע. או, הנה! ציורים על המחשב שלי. ואני מדבר פיסית,
על הגוף של המסך. את זה את ציירת. השאלה היא מי יאמין לי שאת
ציירת אותם. האם אני מאמין לעצמי?
התמונה שלך לא אומרת הרבה, למרות שיש כמה דברים שלא קשה לזהות
בה.
אם היא הייתה מסכימה לדבר איתי, אני בטוח שהדבר הראשון שהיא
הייתה אומרת היה "שלום", הנימוס הרי מחייב.
אחר כך, הייתי שואל את העיניים שלך. "עצוב לי" הן היו אומרות,
ואם הייתי ממשיך ומתעניין, אז גם "כואב לי". אם התמונה שלך
הייתה מדברת איתי, היא בוודאי הייתה צורחת.
ניסיתי להקשיב. ידעתי שצעקה כזו לרוב אי אפשר לפספס. ועדיין,
במשך כל הזמן הקצר הזה שבו יכולתי לעצום עיניי באושר ולקרוא לך
"שלי", הצלחתי איכשהו לפספס אותה.
עדיין אני מדכא דחף נשאר לשאול את התמונה שלך מה שלום אלוהים
והאם הוא באמת בודד כמו שמספרים מאז שהשטן ויתר עליו, אבל אז
אני נזכר שאת לא באמת מלאך... מלאכים חיים בגן עדן, וטוב להם.
רק עבורי היית מלאך. מלאך מושיע, מלאך גואל, מלאך האהבה הפרטי
והמיוחד שלי.
לא משנה כמה ארצה, לעולם לא אשכח את שקשוק כנפייך ביום בו
עזבת. יכולתי להטריד עצמי עד בוש בשאלות של "למה" ו"מה", אבל
במקום זאת בחרתי לנסות ולהיזכר בכל הטוב שהיה, בחמימות
וברוך... בך...
כהרגלי, נכשלתי ובברוטלית. ובעוד דמעה אחר דמעה מלאו כל מקום
חבוי בחדרי ובלבי, ידעתי כי מעכשיו זו מנת חלקי. זיכרונות
ממלאך לעולם לא יניחו לך להתרפק עליהם. אם תנסה, הם ידקרו אותך
בלב בדיוק כזה שרק אלוהים יכל ללמד.
לא רואים את ההילה בתמונה שלך. רק אני יכול. ראיתי אותה הכי
טוב כשהיית לידי, כשהבטתי בעינייך ונזהרתי לא למצמץ, כשנגעתי
בך בעדינות למען לא תעלמי... גם עכשיו אני רואה אותה, גורמת
לכל התמונה לזהור.
אני מקרב את שפתיי ונושק לתמונה שלך, מנסה עד כמה שאפשר לחוש
מעט מהטעם המשכר שהיה פעם את... לשווא. זהו טעם של תמונה, ובלי
היכולת להתרפק, לכל תמיד יהיה אותו הטעם.
שאלתי את התמונה שלך אם שלום לך, אם את מאושרת, אם את חייה את
חייך כפי שמלאך ראוי וצריך לחיות. ומתוכה דמותך שתקה, ורק
המשיכה להביט במבט נוגה של עצב וכמיהה. כמיהה למה? למה?!!!
הלוואי וידעתי. הלוואי והייתי יודע בזמן.
תמונה. אהבה כה גדולה וטהורה, וכל מה שנשאר ממנה הוא תמונה.
לפחות תמיד אוכל להתנחם בעובדה כי זוהי התמונה הכי יפה בעולם.