1.
פסים דקיקים רטובים
מסמנים על הלחי שלי
את המקום הגועש לליטוף ידך.
כמו סטירה,
הדמעות האלה מדגישות שוב ושוב
אודם כאוב.
3.
ותמיד הם הולכים, ואני מתכווצת.
שוב זוכרת איך בכל מסעותיי
אין מי שיאהב, ותמיד הם הולכים.
ותודה לרחל חלפי
נדפס והוצא לאור בגיליון ט"ו של כתב העת "משיב הרוח"
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.