דב סיון / ערב השנה החדשה |
והזמן מתנפץ כמכת ברקים
העוברים ושבים אינם בני-אנוש
אלא כתוביות החלום שגווע.
ריקוד הקץ מתחיל עוד פעם
אך אט-אט מופקע לו הזעם
ורבים מייחלים לו מוות
ולו רק הלילה.
ובתום הסערה אשאל רק אותך:
מי את, ומה אני לפני עלות השחר?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|