אור ירוק. ללכת. לא לעצור. כך הרשויות הורו. ללכת. עלה על
המדרכה. להרים, להתבונן, לזרוק.
תבכי טלאים. אבל מה? לא בטוח שיהיה מי שיתפור אותם.
כי אני נוצרתי כדי לבחון את האפשרויות, לטעום את הטוב, לטעום
את הרע ואז באמת להחליט אם קורה פה אסון.
ואז, אז כולם יזילו דמעות של אבלות אף על פי שאין פה צער.
ואז נאכל ונשתה ויהיה שוב טוב.

עוד עלה על המדרכה. להתעלם, להמשיך ללכת.
ואם אני אשב פה באמצע הרחוב, מה יקרה? העולם יתמוטט?
ריח של... ריח של... חומריות. זהו. חומריות. לא צריך. לזרוק
לפח. מועקה.
והעולם נברא והעולם יושמד.

מה נעשה?
נפגין. נאלץ לחתוך כמה ורידים - אבל זה יהיה שווה את זה. כמה
עולה מנה פלאפל?
בעצם, אני לא רעבה. אני אספור את הלבנים.
שתיים, ארבע, שש, שבע, שתיים, חמש, שלוש, אפס.
עדיין לא קרה כלום.

האישה בפינת רחוב מאחרת. כולם מאחרים.
יש זמן וצריך לעמוד בו.כך הרשויות אמרו.
יש זמן בעולם. יש כסף בעולם. אין רגש בעולם?
ריח, טעם, לבלוב, פריחה, כסף, כסף, כסף,
כי אני נותרתי לגונן על המרצפות האבודות שכל הזמן דורכים
עליהן, ולהרים את הכסף הקטן שנפל מכיסי עוברי האורח.

עוד עלה על המדרכה. להרים, להביט, להכניס לכיס.
יום אחד. יום אחד הזמן יתפוגג. אהיה חופשיה.
ואז העולם יתבלבל. ואז אולי אבין.
כי אני נולדתי לשמור עלים שאני מוצאת על מדרכות.



8.1.04