היו היה נסיך, כמו בכל האגדות, אבל לא עליו נספר כי הוא לא
קשור לאגדה שלנו.

דון כריסטיאן קראו לו והוא היה בטוח ששמו כבר ניתן לרבים
וטובים לפניו. "אני אמיץ וחלש תמיד אמר אותו דון כריסטיאן".
היו היתה נסיכה, כמו בכל האגדות. עליה נדבר כי היא קשורה לאגדה
שלנו, שלא כמו שאר הנסיכות.
לנסיכה שלנו נקרא... בעצם, זו האגדה על דון כריסטיאן! נקרא לה
נסיכה...
"דון כריסטיאן בין הרים וגבעות,
דרכים מגושמות
בים ובאוויר אני שלך לעולמים.
עלייך אני שומר על סוסי המרקד."
היה שר דון כריסטיאן לנסיכה (שכמובן אטמה את אוזניה לנוכח
שירתו היפה).
וכך היו רוכבים דון כריסטיאן החביב והנסיכה נסיכה.
יום אחד פרצה סופה נוראה!
"דון כריסטיאן! דון כריסטיאן!" קראה הנסיכה.
"הו, נסיכה עלובה!" השיב דון כריסטיאן.
"דון כריסטיאן??" הביטה בו הנסיכה בפליאה.
"הו, נסיכה טיפשה!".
ואז משום מקום צץ לו נסיך! (כן, הזכרנו בהתחלה שאין נסיך אבל
מי שמע על אגדה בלי נסיך? ואל תזכירו את עמי ותמי כי בכל אגדה
יש נסיך, נסיכה ודרקון, או מכשפה, אם בעמי ותמי אין אחד מכל
אלו שימציאו איזה מכשפה שגרה בבית עשויי ממתקים).

הוא חטף את הנסיכה!
מי? לא ידוע.
למה? כי הוא מטורף.
מתי? לא זכור.
היא נעלמה. בלגן.

היו היתה נסיכה, כמו בכל האגדות, לא עליה נספר כי... היא
נחטפה...