פרפר אבוד / דניאל שלי |
לבועה של אהבה
והחיוך חוזר אל תווי פניי.
רואה את עיניך הכחולות,
ונמסה,
רק לשקוע בך,
לשקוע.
ולפעמים, רק אותה תחושה,
עטופה בשתי ידיך.
יכולה להרגיע נפש פצועה,
ששוכנת בי כלא עוזבת,
שנעלמת לרגעים,
כשאתה עוטף.
ממשיכה להיסחף
לתוך אותה בועה,
כל כך אוהבת אותך.
אותך.
רוצה להישאר ככה
לא מרפה,
רוצה להישאר ככה
אני לא מרפה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|