עידו הראל / שאננות מסריחה |
מנפיחות רקובה.
כל הציבור עמד והסתכל,
נרדם לשירי הערש
על כרית נוחה.
אומרים יש תקווה,
הגראס במרפסת נדלק וכבה.
מגשש באפלה,
אל המטבח בחרדה,
אני חי
מתחתי בורות זעקה
גוססים באימה.
בטלוויזיה
דשא רך רדיואקטיבי.
אישה מתחתי באמצע אורגזמה
מטילה צלילי עירום על הקיר,
אני סותם באצבע אחת
ומאבד את ההכרה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|