אהבתי אותו. אהבתי אותו יותר מכל דבר, הייתי מוכנה למות
בשבילו! זאת הייתה אהבה כזו...  מין אהבה בלתי אפשרית כזו. כל
כך רציתי אותו. יו, מה הייתי מוכנה לעשות בשבילו.

ראיתי אותו לראשונה אז במסיבה ההיא. הוא היה כל כך מדהים, ישר
קלטתי אותו. הוא הסתכל עליי, חשבתי שאני לעולם לא אאבד אותו.
רציתי אותו כמו לא יודעת מה. ידעתי שאנחנו לא מתאימים, ידעתי
שזה לא יילך, אבל לא הייתי מוכנה לוותר. רציתי את זה בכל
מחיר!

ניגשתי אליו והיה את הקליק הזה. החלפנו טלפונים ואחרי יומיים
הוא צלצל אליי ורצה להיפגש איתי ולאט לאט בנינו את הקשר. הייתי
בעננים. כל היום חשבתי עליו נשמתי אותו וחיכיתי לסופי שבוע כדי
להיות איתו. אה, לא ציינתי? הוא היה חייל בשירות קרבי.

כל השבוע חלמתי אותו, ובסופי שבוע הייתי איתו. אני לעולם לא
אשכח את הפעם האחרונה שהייתי איתו. היה זה יום שבת והוא בא
לאסוף אותי ואז נסענו אליו ראינו סרט ואז סתם היינו ביחד
ודיברנו ודיברנו ודיברנו...  הוא כל כך הצחיק אותי. אוי
והנשיקות שלו...  פשוט חלום!
כל כך התבאסתי שהוא היה צריך לחזור למחרת לבסיס..

כשהוא החזיר אותי הביתה הוא נשק לי על שפתיי. את הנשיקה הזו
אני לעולם לא אשכח. מאז אותו ערב לא ראיתי אותו יותר, נשארתי
רק עם הזיכרון ועם לב שבור.