הפעם,
אני לא מת,
אני הולך בדממה בצעדה אין סופית,
לא אני, לא אני הוא האיש.
אל בואו אתה מחכה.

אחי,
מדוע?
לא אני מת?

אתה בסך הכל טל,
מתפזר על הפרחים בבוקר,
אתה משב רוח רענן בקיץ,
טיפות גשם מרקדות בחורף,
אבא אומר שאתה כאן אתנו.

ואני אפילו לא יכול לכעוס עליך,
כי אתה לא אשם,
שנבחרת להיות צעיר לנצח.
מאז שהלכת, הלכתי אני.
וכל שנשאר ממני,
זה אתה.

אח יקר,
היכן שלא תהיה,
תן משב רוח רענן
נגב דמעות לבי,
תסביר לאבא שלא תשוב עוד,
לאמא תגיד שאתה רחוק מתמיד.
ותן לנו לחיות בלעדיך.

אחי שלי,
בכאב אני מפנה לך עורף,
תבין,
מבנינו אתה זה שמת.
ואני איני מסוגל לחיות בשבילך.
הם לעולם לא יאהבו אותי,
כפי שאוהבים אותך.
לו רק היית יכול להיות,
כאן במקומי, היית כל כך מאושר.

אני הולך, אח אהוב.
אני משאיר אותך באלבום,
ומסיים את תקופת השכול,
תזכור,
בשבילי תמיד תישאר
אחי הגדול.