אתמול, כשהיא יצאה מהאימון שלה אחרי יום די קשה, עם שני תיקים
כבדים והתחילה ללכת הביתה, לפתע שמעה כלי נגינה מנגנים. היא
התחילה ללכת אך משהו אמר לה לעצור, לעצור רק לרגע להקשיב
ולחשוב.

הפרצוף שלה השתנה, נעשה קצת עצוב, אולי כי ידעה שבמרחק גדר
מפגרת - מהצד השני של אולם הספורט בו התאמנה הוא נמצא. זה הוא
שמנגן שם, שנושף לתוך החצוצרה, את הצליל הזה כבר שמעה בעבר
כשהייתה אצלו. כשעוד הכל היה בסדר, עוד הכל היה מושלם, כשהם
התחבקו והתנשקו והכל היה מותר.

המשיכה ללכת, זה לא היה באמת משנה אילו הייתה נשארת להקשיב. זה
לא כאילו הוא היה פתאום רוצה אותה שוב, זה לא כאילו הוא בכלל
יודע כמה כאב יכול לעבור בילדה ששומעת אותו בסך הכל עושה כמה
צלילים...