פחדתי למות ולא לראות אותך שוב,
שלא אוכל לחוש שיערך הרטוב.
פחדתי למות ולא לחוש בזוג שפתיך,
נצמדות אליי בחוזק, מבטאות מחשבותיך.

פחדתי שאמות ולא אוכל שוב ללטף,
שלא תהיה אתה מתוך עיניי המשתקף.
פחדתי שלא ארגיש ידיך הרכות,
חובקות גופי בחוזק ואליך מקרבות.

פחדתי למות ולא לשמוע את קולך,
פחדתי ממה שאהיה כשאין אותך.
חשבתי שאפול ואתמוטט מרוב עצבות,
פחדתי שלא תזכור אותי, כשאמות.

ופחדתי מאלו, ופחדתי מכאב,
ופחדתי איך ארגיש כשלא תאמר לי ש"אוהב",
ופחדתי למות, שבשבילך אוויר אהיה,
אך לא חשבתי מה יקרה
אם גם ארגיש כך כשאחיה...

ינואר 04

כל מי שרע לו אומר שהוא רוצה למות.
אז אם אנחנו רואים את המוות כמקום טוב יותר,
למה אנחנו מפחדים ממנו?
למה אנחנו מרחמים על מי שמגיע לשם?