דוד ארינזון / שברי תקוותי האחרונה |
שברי חלונות תקוותי האחרונה
אלה התנפצו בקול רעם גדול,
קולך שלך.
מרים את ליבי המרוסק
עומד ומביט בו תחת אור לבנה
רואה אותך מתרחקת בתוכו, ובידך תקוותי
חד כסכין, נשארה לו מטרה אחת לפעום
חותך את ורידי ליבי על זוב דם, עד שאנדום.
רואה אותך גוחנת מעלי, מפזרת חיוך מסופק
בידך צרור פרחים אדומות, מניחה על הקבר והולכת,
ומאחוריך שובל אינסופי של שברים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|