נכנסתי אל תחנת הרכבת הישנה
חיפשתי את עצמי,
הלכתי הלוך ושוב, רוצה למצוא, אך לא יודע מה
ואז ראיתי אותה, יושבת שם בצד, בדד
משהו מסתורי עלה מעיניה
מי את ומה את? זאת איש לא ידע
עלינו לרכבת, היא ואני, אני והיא
ישבה היא שם לבד, בין הקרונות
בהיתי בה דקות ארוכות, לא יכולתי שלא.
שיערה השחור, כהה אף מבגדיה,
פניה, חסרות ההבעה,
יפה הייתה עד כדי שיגעון, ומפחידה.
היא ירדה מהרכבת ומאז לא ראיתי אותה,
ומאז אני רואה אותה
בכל מקום. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.