אהובי, כל מה שהשארת לי אלו תמונות משוסעות, זיכרונות וגעגועים
כואבים ומתוקים כאחד. אהובי, לא הותרת לי דבר. אהובי, כל מה
שנותר לי זה לדבר אל מצבות. לדבר אל המצבה שלך.
אהובי, כבר יותר משנה שהלכת ממני. כבר יותר משנה שנקברת ואתה
נמצא מתחת למצבה הקרה, כבר יותר משנה שאתה לא איתי.
אבל אני ממשיכה וממשיכה לחזור אל הקבר שלך.
אהובי, אני מתגעגעת אליך כל כך. אני לא מבינה איך יכולת להיעלם
לי ככה ולהשאיר אותי לבד.
אהובי, לא עובר יום ללא מחשבה עליך. לא עובר יום ללא הזיכרונות
שמציפים אותי. לא עובר יום שבו איני מתגעגעת. לא עובר יום שבו
אני לא ממשיכה לחפש את פניך, למצוא את החיוך שלך שהיה מוקדש רק
בשבילי.
אהובי, אני לא יכולה לעכל שהימים הטובים חלפו ואינם. לא יכולה
לשכוח איך היית מחבק, מנשק, אוהב, נוגע. לא יכולה שלא להיזכר
איך תמיד היית שם, היית מנגב לי את הדמעות.
אהובי, כל דבר מזכיר לי אותך. הגשם מזכיר לי אותך, כי הלכת
ממני ימים לא רחוקים מהגשם הראשון. כי כל פעם שהחורף מגיע
והגשם מטפטף עליי או על החלון אני מתכרבלת בתוך תוכי וחושבת
עליך. רוצה להתכרבל איתך ולא להיות קפואה כל כך. אפילו השמש
מזכירה לי אותך. כי נפגשנו והתנשקנו לראשונה ביום שמש חם. כל
שיר מזכיר לי אותך. הזיכרונות רודפים אותי.
ועכשיו, עכשיו כל זה נגמר. עכשיו אתה מתחת למצבה קרה וקפואה,
ואני חושבת שאני מאבדת את שפיותי. אתה היית זה שמחזיק אותי,
שתומך בי, ועכשיו אתה אינך.
רע לי. לא טוב לי. אולי טוב לך, אולי טוב לך שם. אבל אתה יודע
שאני אנוכית. אתה יודע שאכפת לי רק מעצמי ושיישרף העולם. ואולי
אני זאת שהרגתי אותך.
אהובי, הנה שוב אני בוכה עכשיו. בגללך. למה אתה לא כאן בשביל
לנגב לי את הדמעות ולחבק אותי ולהגיד שהכל יהיה בסדר כי אתה
אוהב אותי? למה הלכת ממני? עד מתי אמשיך לשפוך עליך את הדמעות?

כמה זמן אבוא לבקר אותך, את האבן הקרה שלך ואמשיך לבכות? מתי
אפסיק?
זה בסדר אהובי. אני יודעת שהגיע הזמן ללכת. סליחה אם הטרדתי
אותך. אני הולכת עכשיו.... אבל אני אחזור. כמו תמיד.

מוקדש לך. אתה ששברת לי את הלב