ארקדי דוכין שמן, הוא גם מכוער, לא אוהב את איך שהוא שר, בכלל,
אני לא מבין איך אפשר לאהוב אותו - צריך להוציא אותו מהחוק.
אני גם לא אוהב מועדונים וגם לא את האנשים שבאים לשם עם הבגדים
שלהם ועם כל המוזיקה הזאת - צריך לסגור את כל המועדונים בארץ.
אני גר לבד בדירת 3 חדרים במרכז, יש לי טלוויזיה משוכללת וגם
וידאו מאוד יקר מתוצרת גרמניה.
הבעיה שלי מתחילה ונגמרת באותו מקום: הגן הציבורי ליד הבית
שלי.
העירייה המושחתת בעיר הזאת לא מסכימה לבנות מגלשה בטיחותית
יותר לילדים שמתגלשים שם.
אני יושב כל יום ומסתכל על המגלשה ועל הילדים שמתגלשים שם וכל
יום אני מזהה לפחות 3 מקרים שיכולים להביא לאסון.
יום אחד התעצבנתי והחלטתי לעמוד ליד הסולם של המגלשה ולא נתתי
לילדים לעלות. האמהות התחילו לצעוק עלי אבל אני ניסיתי להסביר
להן שהמגלשה לא בטיחותית ושאני עושה את זה בשביל הילדים שלהם
אבל הן לא הקשיבו והזמינו לי פיקוח עירוני אז הלכתי משם, מה
אכפת לי, שהילדים שלהן ישברו רגליים, לי יש ביטוח רפואי משלים,
ז"א שלא משנה מה יקרה לי, אני לא אצטרך לשלם.
למרות מה שקרה לא  ויתרתי וביום למחרת הלכתי לבית העירייה
להגיש תלונה כדי שיתקנו את המגלשה בגן הציבורי ליד הבית שלי.
אמרתי לעצמי, אם זה לא ילך, אני אפנה לבג"ץ - בלי בושה!
אז הגעתי לשם ובדלפק יושבת אשה צעירה ואני מנסה להסביר לה את
הבעיה שלי עם המגלשה בגן הציבורי ליד הבית שלי והיא מתחילה
לדבר איתי על נושאים שלא קשורים בכלל, איך קוראים לי, איפה אני
גר, ואני מצד שני מנסה להסביר לה את הבעיה שלי לגבי המגלשה בגן
הציבורי ליד הבית שלי.
אז היא הביאה לי איזה 200 טפסים למלא והציעה לי לבוא לאכול
איתה ארוחת ערב במסעדה, אז אמרתי לה שיש לי הרבה אוכל בבית
ושאני לא צריך ללכת למסעדות בשביל לאכול, אני הכי אוהב להכין
לעצמי פיתה עם חומוס, מלפפון חמוץ ופסטרמה כמו במסיבות יומולדת
בכיתה ב'.
אבל היא בכל זאת התעקשה שנלך אז הסכמתי כי נראה לי שהבנתי את
הכוונה שלה.
באתי הביתה והתחלתי למלא את הטפסים ובערב התקלחתי, שמתי את
הבושם שאמא שלי קנתה לי בטורקיה ולבשתי את החולצה היפה שלי,
למרות שבדרך כלל אני לא מחליף חולצה, ונסעתי למסעדה כדי לפגוש
אותה.
שהגעתי היא ישבה שם וחיכתה לי, היא התלבש יפה כזה עם שמלה
והכול וחייכה אלי.
ישבתי לידה וישר הוצאתי את כל הטפסים שלא הבנתי בדיוק איך
למלא.
היא נראתה כאילו היא לא מבינה מה אני רוצה ממנה, היא לא ענתה
לשאלות שלי ואז פתאום קמה והלכה.
כעסתי מאוד מכיוון שעכשיו הייתי צריך להסתדר עם הכול לבד, אבל
בעצם -
אני יכול להסתדר לבד...
נכנסתי לאותו ונסעתי הביתה, ברדיו ניגנו שיר של ארקדי דוכין -

אני שונא את ארקדי דוכין.