אמא יש רק אחת, כל אחד ואמא שלו.
אמא, נותרו בי רסיסי זיכרונות.
אמא, נותר בי הכאב ההמום.

אני זוכר את הפעמים בהם חייכת.
אני זוכר את ברק האושר בעיניים,
את פנייך קורנות אור.

אני זוכר אותך שרה שירי לדינו כשהיית מבשלת לשבת.
אני זוכר אותך מפזמת נעימות קלאסיות במטבח.

אני זוכר בימי הילדות, עוד היינו משפחה.
כיצד עם משאבים דלים הצלחת להכין
כמעשה קסם ארוחות שבת וחג
ואם הבנים שמחה.

אט-אט החיים נעשו קשים יותר ויותר
ראיתי כיצד כל המוסדות בועטים בך
עירייה, חשמל, קופ"ח.
ראיתיך כיצד עמדת בפרץ
כיצד עם משאבים דלים של פועל קשה יום
הצלחת, הצלחת להסתדר עם כולם.

אט-אט החיים נעשו קשים ואכזריים יותר
גידלת שלושה בנים לתפארת
ניהלת את משק הבית ביד רמה למרות כל הקשיים

אבל אז בא השטן  
בעודו מחייך "את לא איוב, את לא תעמדי במבחן"

בהתחלה פגע בבריאותך והחיים נעשו קשים יותר.
אט-אט הוא מעלה את המינון עד שהוא משבית אותך כליל.

אך למרות הכל את המשכת
ניהלת את משק הבית למרות כל הקשיים
כמעשה קסם הכנת ארוחות שבת וחג.

אבל אז באוקטובר 73 בא השטן ולקח את בנך
בנך האמצעי, בנך המוכשר הסימפטי והיפה.

ראיתי כיצד את מתכווצת ולא מעכלת את הכאב
וכך 20 שנה את מתענה עוברת 7 מדורי גיהינום

ראיתי, ראיתי אותו ראיתי את השטן משפיל את עיניו
שם ברגעייך האחרונים כשהסרטן מכלה את גופך
בשעת הפרידה חייכת אלי ושוב היה לך אותו ברק אור בעיניים.