איזה מגניב זה, שעכשיו אני יכולה לומר שהיה לי רומן עם
אלוהים?! אבל משום מה אנשים חושבים שזה מוזר, לא יודעת למה. מה
כל כך לא ברור בזה? היה לי רומן עם אלוהים. בחור נחמד דווקא.
אני תמיד חשבתי שהוא בחורה, אבל כשפגשתי אותו, הבנתי שהוא לא,
במלוא מובן המילה...
אז איך הגעתי לזה בכלל? טוב, האמת שזה די פשוט. דרך מודעה
בעיתון. נשמע הזוי? חכו, זה עוד לא הכל. חכו שתשמעו את שאר
הסיפור...

ישבתי לי לתומי בתחנה המרכזית. בדיוק פספסתי את האוטובוס הקודם
שלי, אז נאלצתי לחכות לאוטובוס הבא. זו הייתה שעת לילה מאוחרת,
והמרכזית הייתה ריקה כמעט לחלוטין מאנשים. הרציף שבו ישבתי היה
מרוחק קצת מהרציפים האחרים, ולכן נראה לי שאני לגמרי לבד
בתחנה. היה חשוך וקר, מעין תחושה שבכל רגע הולך לרדת גשם.
ישבתי לי שם, וקפאתי מקור. אני באמת צריכה לזכור לקנות מעיל
מחמם.
לא היה לי הרבה מה לעשות, ולידי התגלגלו כמה דפי עיתון שכנראה
מישהו שכח אותם שם. הרמתי אותם ודפדפתי. לא היה משהו מעניין -
כמה כותרות פוליטיות וכמה פליליות, שוב מיתון במשק, שוב אנחנו
רוצחים ערבים והם רוצחים אותנו, עוד רצח בתוך המשפחה, עוד
סוחרי סמים שנעצרו... הכל כרגיל. פתאום שמעתי קול צעדים
מאחוריי. הסתובבתי.
"ילדה, את יודעת מה השעה?"
"כן." עניתי לאישה שעמדה שם, לבושה בבגדים מינימליים, חשופים
וצמודים. שיערה התנפח והתעופף ברוח, והאיפור המוגזם שלה נראה
מגוחך באור החיוור של הפנסים. בטח זונה חשבתי לעצמי.
"האוטובוס האחרון עבר כבר. עכשיו עוברים רק שלושה אוטובוסים,
ואף אחד מהם לא עוצר בתחנה הזאת." היא אמרה לי.
העפתי מבט בשעון, ולצערי נוכחתי לדעת שהיא צודקת. לא אמרתי
כלום, והיא הסתלקה. לא ידעתי ממש מה לעשות, אז התיישבתי חזרה
על הספסל, והרמתי את העיתון. לפתע הבחנתי במודעה קטנה בפינה:

                             אלוהים בע"מ
                      שירות הסעות מהיר ואמין
                   מכל מקום, לכל מקום, בכל זמן

בתחתית ההודעה הופיע מספר טלפון. לא היה לי מה להפסיד, אז
הלכתי לטלפון הציבורי הקרוב וחייגתי. לא ענו, אז ניתקתי,
והתחלתי לחשוב על דרכים אחרות לחזור הביתה. הסתובבתי והתכוונתי
ללכת בכיוון היציאה מהתחנה, לעבר הכביש, אבל אז פתאום ראיתי
מכונית ליד הרציף שבו ישבתי קודם לכן. התקרבתי לאט, והנהג יצא
אלי. "את התקשרת עכשיו?" שאל.
הנהנתי, ובחנתי את המכונית המוזרה. היא הייתה קטנה, מדגם לא
מוכר, צבועה בצבע סגול בהיר, שנראה מוזר משהו באור הכתום של
פנסי התחנה. בגג היה קבוע מוט ברזל צר, שממנו השתלשל לוכד
חלומות כחול, ובצדדיה של המכונית היו מצויירים עננים לבנים.
"בואי, תיכנסי. אני הנהג שלך לערב הזה." אמר לי.
"אבל... איך הגעת לכאן כל כך מהר? אני רק עכשיו התקשרתי, ולא
ענו לי..." שאלתי בפליאה.
הנהג לא השיב, ורק האיץ בי להיכנס. "קדימה, חבל שתעמדי בחוץ.
בפנים חמים, אני אספר לך הכל, על כוס שוקו חם. קדימה." דחק
בי.
מבולבלת, נכנסתי למכונית והתיישבתי במושב האחורי, או לפחות במה
שחשבתי שהוא המושב האחורי. מיד כשהתיישבתי וסגרתי את הדלת, הוא
נכנס והתיישב לידי, והמכונית החלה לנסוע. "מה? איך
המכונית...?" שאלתי אותו בתמיהה.
"אל תדאגי, זו מכונית מיוחדת". הוא הרגיע אותי בחיוך.
היה משהו מרגיע בחיוך שלו, אז נשענתי לאחור והחלטתי לסמוך
עליו. בפנים באמת היה חמים, כמו שהוא אמר. ריח מתקתק של קטורת
ישנה עמד באוויר, והמכונית עצמה הייתה הרבה יותר רחבה מבפנים
מאשר איך שהיא נראתה מבחוץ. לאחר כמה רגעים, הנהג שלף שתי
כוסות שוקו חם, והגיש לי אחת. "תשתי, זה טעים, אני מבטיח לך."
אמר ושוב חייך אליי את החיוך המרגיע הזה שלו.
חייכתי גם אני ושתיתי. "זה באמת טעים." אמרתי.
נסענו קצת בשתיקה, ואני ניצלתי את הזמן הזה לבחון אותו. הוא
היה בחור יפה דווקא, עם שיער חום, ארוך וחלק, אסוף בקוקו,
עיניים ירוקות בוהקות, וגוף שרירי למדי. "איך קוראים לך?"
שאלתי אותו.
"אני אלוהים." הוא אמר בפשטות.
צחקתי. "אלוהים? איך יכול להיות? אלוהים לא אמור להיות מעין
רוח לא גשמית?"
"תתפלאי."
"אם אתה באמת אלוהים, איך זה שאתה נמצא פה? אלוהים לא אמור
להיות למעלה, בשמיים, ולטפל בעניינים הרי-גורל? להקשיב לתפילות
ולדון אנשים לחיים או למוות?" שאלתי.
"זה רק ביום כיפור, בשאר הזמן, העניינים די רגועים. יש לי
מספיק מלאכים שיעשו את העבודה במקומי." הוא הסביר.
"אז מה שאתה אומר בעצם, זה שאתה מחפף בעבודה?" שאלתי בחיוך
מתוק.
"תשמעי, גם את היית עושה את זה אם היית תקועה באותו ג'וב משעמם
שיש לי... הכל חוזר על עצמו. אנשים מתפללים ומקווים שיהיה טוב,
מבקשים חיים ארוכים, בריאות, אהבה... כמה אפשר? פה ושם אני
מקבל איזו משאלה מקורית - לשחות בבריכה מלאה באטריות, או לפוצץ
חדר מלא בבלונים, ואז אני טורח להגשים את זה באופן אישי."
סיפר.
גיחכתי קצת. הוא נראה לי שרוט לגמרי הבנאדם הזה, אבל החלטתי
להמשיך את המשחק. "אם ככה, למה יש לך מודעה בעיתון, שמפרסמת את
שירות ההסעות הזה שלך?"
"כמו שאמרתי, אני משועמם שם למעלה. העבודה הזאת מכניסה לי קצת
ריגוש לחיים." אמר.
"קצת ריגוש לחיים? מה קרה, להיות בכל כוח מוחלט לעשות כל דבר
זה כבר לא מספיק מרגש?" שאלתי.
"איזה כוח מוחלט ואיזה שטויות... כל מלאך תופס גובה, חושב שהוא
אלוהים קטן בעצמו... לכולם יש דעות ברורות מאוד לגבי מה מותר
ואסור לי לעשות. זה הזמן החופשי היחיד שיש לי מהם." הקול שלו
הביע עצבות.
"אז מה, אלוהים הוא בעצם שפוט?" התגריתי בו.
"לא שפוט! פשוט מקשיב לעצותיהם של אחרים..."
שתקתי והבטתי בו. העיניים שלו נראו לי קצת עצובות, כאילו שחסר
לו משהו בחיים. "תגיד, אלוהים, מתי בפעם האחרונה היית עם איזו
בחורה?"

אחרי זה לא דיברנו הרבה, היינו עסוקים בפעילות אחרת ולאחר מכן
נרדמנו. כשהתעוררנו, הבנתי שנעצרנו. "מה קרה?" שאלתי בקול
מנומנם.
"הגענו, אנחנו ליד הבית שלך," אמר, "ואני צריך לחזור למעלה,
אני שומע אותם קוראים לי." הוסיף בצער.
התלבשתי, ויצאתי מהמכונית. בחוץ היה אור יום. "כמה אני חייבת
לך על הנסיעה?" שאלתי.
"אלוהים לא גובה כסף, מתוקה." הוא קרץ אלי ונסע הלאה.

חייכתי ועליתי הביתה. נכנסתי לחדר שלי ונשכבתי על המיטה.
הרהרתי קצת בלילה המוזר שהיה לי, ונרדמתי.


אי שם, במכונית קטנה וסגולה, התמתח לו אלוהים בסיפוק וחייך.
"עוד משאלה שהוגשמה."