אתה מביט לו בעיניים וחושב, "מה הוא חושב?"
נראה אדם די פשוט, זקן דליל וידיים רזות, חיוורות.
הוא מוכר בדוכן שעומד ברחוב.
זקן דליל ועיניים קרות.
אתה מביט לו בעיניים וחושב, "ומה עכשיו?"

סוף היום אתה חוזר למקום סגור, פחות מרווח, יותר מבודד.
נשכב על המיטה, אתה מתחיל להזות.
והלילה ארוך.
והזמן קצר.
משהו לשתות. אתה רוצה משהו לשתות.
אתה יודע... כן... אתה אפילו אומר את זה לעצמך:
"בירה אחת, שתיים ואני אוכל להירדם".
ואז הוא חוזר, האיש מהדוכן.
אתה מביט לו בעיניים ולא קולט מה הוא אומר.
אתה מתחיל לדבר כמוהו... אתה לא קולט מה אתה אומר.
ומה הוא אומר???
ערבוביית משפטים, קולות צורמים, מתערבבים, חודרניים.
אתה עוצם עיניים, אתה הוזה.

לרגע אתה שומע אותו אומר:
"זה רגע שתעדיף לשכוח... אה... זה רגע שתעדיף לשכוח!"
ופתאום אתה אחר.
נמלה צבעונית.
ואתה כבר מדבר בשפה חדשה, נמלית.
אתה לא מתעורר.
לא מצליח להתעורר... מנסה חזק, עושה שריר בלב, בריאות.
מאמץ.
מתחיל לטייל על גופו של האיש מהדוכן.
עיניו הקרות נראות גדולות יותר, פרצופו גדול יותר מגופו.
וידיו הרזות, החיוורות, אוחזות בך חזק.
בשתי אצבעות הוא אוחז בששת רגליך.
ופותח את פיו...
דלתות זהב גדולות. דלתות הזזה.