אניס אנור / חיים כאבן |
היא יושבת.
יושבת בחדר מלא אור,
עם סריגים עליזים, תמונות ואח בוערת.
היא יושבת.
היא יושבת ומסתכלת דרך החלון.
אל חשכת הלילה.
מסתכלת - ואינה רואה.
היא רק יושבת, שעות על גבי שעות,
ובוהה בחשיכה.
היא מסתכלת - ואינה רואה.
שומעת - אך אינה מקשיבה.
חשה - אך אינה מרגישה.
יודעת - אך זה לא נטמע בה.
היא סגורה. אטומה.
כל חייה לפניה -
אך היא יושבת ובוהה בחשיכה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|