א.
מהסס אני מעט
אולי קצת מופנם,
אך בסוף נכנס
והיא באה גם.
מסך ניקוטין
פיה מטווח-אפס
עלי פולט
ואני משתנק.
שפתיה משועשעות
ומכר שלה שם לב למבוכתי
ומציע לה שיחצוץ בינה וביני.
אך שפתיה המשועשעות
מסרבות בנימוס
ולוחשות שהיא
דווקא נהנית ככה.
ואז הן גם מתחילות לזמזם
בקול כל-כך חושני ועדין
אך גם כה שברירי.
אני מהרהר לעצמי
הפאסיבי אני.

ב.
שוב אני מהסס
והפעם אני לבד.
פתאום היא מגיחה
עם אודם שמנוני
הזועק משפתותיה.
אני מנסה להתרכז
בקווי אוטובוסים,
בעמודי החשמל או לפחות
בכל קו אחר,
העיקר שלא תחשוב
חלילה
שאני חרמן.
אך מולי פרסומת של חברת סלולר
המבקשת ממני באמצעות אדם
שראשו אפוף במכשיר משוכלל:
"תתחבר לצד המתקדם שלך".
עכשיו אני לבטח אומלל.
היש לי צד כזה, בכלל?!

ג.
פעם אחת קשישה לי עשתה
עיניים בתחנה.
זה דווקא היה לי טוב על הנשמה.