מציץ אלייך מתוך חריץ של קיר
אולי מחר אותך אכיר
אבל אסור
שתראי
אסור
שתדעי
כולם פה רואים,
אבל את לא תראי,
תמיד
היית עיוורת,
לעולם לא
מסתכלת.

מתכסה בשיער
השחור שלך,
עירומה,
כבר לא יפה
כמו אז,
מתקרבת אלי
עכשיו,
אני נרתע,
אחרי כל כך הרבה שנים,
והאנשים שונים,
וזה לא יעבור,
תמיד היה לי טוב.

חשבתי עלייך,
רציתי להרגיש
אותך.
פעם אחת אחרונה,
נסי לראות את זה עם הבנה,
אבל אני שמרתי
הכל מבפנים,
כי אסור שיראו
לי את זה בפנים.

הימים לעיתים כל כך כחולים,
ואת חוזרת אחורה בשנים,
עוברת במסע העבר המייסר,
אנשים כמונו כבר מזמן הפסיקו לייצר,
מחפשת שאלות
לתשובות שכבר כאן.
נסי לשים אותם על השולחן.
אולי יום יבוא
ותביני שאת
כבר לא פה.