עידו הראל / עשרים שנה של יין זול |
והצבע מתקלף.
ועוד עומד לי באוטובוס,
אבל פנטזיה,
לא קונים בכמה טיפות.
זה לא אנחנו זה הבית ממול,
בסיאנס חושני.
ולא שומעים את אלוהים בפלייבק,
רק זורקים כמה מילים על הדף ושותקים כמו בסרט
יומרני
נוסעת באוטובוס בלילה,
כשחלק,
ופרפר מנסה להתחיל איתך באויר,
אבל הוא שבור מגלגולו הקודם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|