כשתצאי לצוד ותקחי איתך חגור וסכינים,
קחי גם מפה (זו עצתי).
כי בשעת הצייד כשאת מרוכזת כולך במטרה,
פתאום תגלי, את אבודה.
וכשאד עכור עולה ומתפרס על הביצה,
אל תפחדי
פתאום תראי אותי.

גם אני אבוד, לבד, ובחיוך מזמין אושיט לך את היד.
אחזי חזק בכף ידי.
אל תנסי לצוד אותי כי יחד נוכל למצוא את הדרך,
את תראי.

וביד חזקה אצמיד אותך אל חזי
ובעדינות של מאהב אלטף את גופך הרועד, המלכותי.
ופתאום בחלחלה את תגלי
שהחיוך שלי לא אמיתי
והוא בעצם עשוי מעורה
של אחותך האבודה.

כן, גם אני צייד, ואת טרפי.
ולאן שלא תברחי תשמעי את צחוקי.
כי הביצה הזו היא ביתי.
ובשלב זה מוטב כבר שלא תתנגדי.
כי במוקדם או במאוחר-
ראשך עומד לעטר את מיטתי.