אני ירדתי לה והיא עשתה לי ביד, ככה זה במערכת יחסים. אתה תמיד
יוצא מופסד.
עוד בפעם הראשונה שיצאנו, אני עוד זוכר, כל הזמן אני דיברתי
והיא לא אמרה אפילו מילה.
ומתי שאנחנו מתנשקים אני תמיד עושה את כל העבודה.
לפעמים אני מרגיש כאילו כבר לא איכפת לה, ואין זה דבר שאני כל
כך מחפש אצל חברה.
אבל יש לה יתרונות, רבים! שאני אוהב..
למשל, זה נחמד שיש מישהו שיודע להקשיב.
אני יכול לנהל שיחה שלמה עם עצמי בעוד שהיא יושבת ועושה מבטים
עם העיניים, מתקשרים בלי מילים רק קשר עין.
אני גם אוהב את העובדה שהיא לא משתמשת בפלאפון, זה מראה על
נקיטת עמדה והבדלות מהחברה.

אבל מה קצת קשה לי, למרות שאני אוהב אותה...
היא אף פעם לא אוכלת.
אני לא יכול להזמין אותה למסעדה, רק ממראה של אוכל היא סובלת.
ואת שיחותיה עם חברותיה תמיד היא מנהלת, בכתב.
היא לא יכולה פשוט לגשת ולהגיד משהו על "זה" או "עליו".
הדבר הזה יכול לשגע כל אדם לא רק אותי!
איך מסתדרים עם בנאדם כל כך נזקק ותלותי?
אך אין דבר, זה כבר לא ענייני.
אנא סילחו לי על החרוזים אך כזו היא בעייתי.
אני מוכרח שהכל יהיה מחורז עם מצלול נקי ויפה
והיא החברה שלי לה אין כלל פה.