עוד אחד לאביחי. תוהה מתי ייגמר לי הכוח.


הקיץ נגמר
בחמש לפנות בוקר
זה היה יום שבת
והיה לי די קר
אך גופי הרועד
לא בקור חש
בבכי
המגשש את דרכו
מתוך לב
אלי כר

ואתה
בשלך
כי הקיץ חלף
ועמו גם האור
והחום הזורח
לא נפקוד עוד שנית
החופים שעזבנו
לא נחזור עוד לשבוע
שיני חול זהב

והיד רפויה
והרגל בוטשת
באדמה הבוצית
הכל כך מצויה
מעילים כה כבדים
מכסים אך בקושי
גוף כה צנום
ליצורה כה כחושה

ואין לי יום
ואין לי ליל
כי אחד הם
אך לא עוד לתום
חזור אליי
לב
והלום בי בכוח
הלום בי עד אשר לא אוכל עוד לחלום.

8.1.04