לאביחי- הלוואי והיה לי קול לצעוק, והלוואי ועדיין היית
מקשיב...

ופתאום
כשעזבת
כל המילים ששירתו אותי
נדמו
כל הדמעות
נחנקו ונקברו תחת הגוש המעיק
שמקומו בגרון
כל החושים
קמלו וכחשו
עיניים עייפות נשארו יבשות

כל שאהבתי
מלבדך
התפורר
נישא על כנפי היגון
אל אי שם
אל בינות תכריכים
אל בינות הרי מלח
אל בינות מחילות חשוכות
וצרות
כל שנשאתי על כתפיי
חיש נשר
מחמת הכבוד פינה מקומו
לדאגה אחרת
כל תקווה שרחשה בלבי הדואב
זחלה לה בלאט
בבושה
אל בין קפליי

ותווי פניך
יפים מתמיד
רחוקים מלהימחות
מעל פני חלומות
זכרונות כה חיים
על ריחות ועל צבע
משתטחים בפני לבי אביון

והלב מפרפר
כי הלא זוהי שעתנו
והיום המאה ושמונים
או יותר
וריחו של יום קיץ
נישא לו הרחק
עם אושרי
על כנפי עננת מילותיך

וסוגרים הקירות
אין מילה שאוכל
להמציא שתביע
ותחזיר אהבות
לב עיקש ומרדן
לא אוכל עוד לכבול
כי כבלתיו וברח הוא
עם לבי שלי
והסרתי המוסרות
ומחלתי על כבודי
וחיפשתי בינות השורות
הבנה
וחיפשתי חמלה
אהדה
או שבריר
של שריד לאותה אהבה נשכחה

ואתה
אמרת
לא.

8.1.04