|
כתבתי עליה רבות
עליה שמהלכת בראשי
שממלאת את חלומותי.
כתבתי עליה מילים שחורות
ואדומות.
ותשוקה מילאה את גופי עם כל מילה
שחרטה כוונותיה על הדף.
שרתי את שיריה
והתבסמתי בכמיהתי אליה.
כשנכנסה בדלתי
ולבשה צורתה בפני
רציתי ללגום אותה
לגמוע אותה כמו שיכר מתוק
אך על הדף היא תשאר. |
|
|
בשואה, היו
יהודים שנטרו
טינה לתפיסה של
דאגה למחר,
וטענו כי יש
לנהוג לפי "אכול
ושתה כי מחר
נמות". ואכן, הם
אכלו ושתו
ולמחרת מתו.
אדולף |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.