[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







פ. צביקה
/
המצאת מכונת הזמן

הקדמה

התישבתי לי באולם קונצרטים בג'רסי הול- ניו יורק- ארה"ב, המסך
עלה והאור החל מעמם ומחשיך, רק הבמה היתה מוארת. המקהלה החלה
נכנסת בלבוש לבן, נעמדו וקולות הבס הגבריים החלו שרים:

זהו סיפורנו- בני האדם, אלו מעשנו כובשי בשר ודם.
כוחנו עז וגדול, מתפתל לדרך כמו חרגול.
האזינו קהל לצליל היפה, רק האדם מבין כמו ספל בקפה.
הרם כתף, הרם כתף, צעדה לאדם הנשגב, הרם כתף והלך מעל לחגב.

החלו נשמעים ברקע קולות הטנור הגבריים, אשר מקבלים את צליליהם
מעל לקולות הבס שמלווים ברקע:

את מאדים גילינו, ואת הירח חקרנו.
דני מישראל ראשון נחת, על כוכב שצבעו אדום מעט.
שום יצור לא התנכל, הכל מושלם כספר התחולל.
גיבורים חמושים ברובים, נחתו בכל שאר הכוכבים.

פתאום נדמה היה שכל קולות הגברים קיבלו צביון של קול נשי,
הסופראן החל עולה מעל לכולם:

אולם אף לא חיזר, בכלל העולם הזר.
אבל דבר אחד משתק, המוות את הכל מוחק.
אולי המעבר לעתיד, את המוות ישמיד.
אנחנו הכל יכולים, נביא בקסם פלאים.

השתתקות- סופראן יחיד נשארה, צועקת לבד ושרה כקול בודד גבוה:

ואתם גיבורים, אל תשאירו את הנשים כמים עגומים.
כי מי יתן ותחזרו, אחרי הכיבוש שתבלו.
מים היוצאים כדמעה מהעין, על חייל אובד אין.

כל המקהלה מסיימת:

כבשנו את מאדים, כבשנו את מאדים, כוחנו איתין כאדום של מאדים,
את מאדי--ם כבשנו, מאדים.

המסך ירד, ואני יצאתי מהאולם דרומה לכוון נאסא, מסע של 5 ימים
נסיעה. ראיתי את מנהטן משתקפת על חלוני, את מגדל השלום שמסופר
שבשנת 2001 היו שם מגדלי הבורסה המפורסמים של ניו יורק שקרסו,
מאחוריהם היו בתים בוהקים שתכנן המהנדס צביקה גם הוא מישראל
בתים שהחליפו הרבה מבנים ישנים מהמאה ה20 העתיקה, סגנון עתידני
בזמנו, נפטר לפני שנה בגיל 120 לחייו, לא יודע הרבה עליו אך
שמעתי שהיה מבריק וגם ציפה למה שההיסטוריה תגיע. נפטר רווק אך
לפני מותו אמר משפט מפורסם על איך שהסביבה לעגה לו, נאמר כך
'אם אני בני אדם כולכם הנכם חיות כלוב טפלות ואם הנכם בני אדם
הנני נשגב כלכך כך שמקור נפשי מעל לכל יקום שהוא'
. עברו 5
ימים, והגעתי לנאסא, מעבדת החלל עד מלפני 50 שנה, כיום מכון
לחקר תצפיות העתיד, מכיוון שאת כל היקום מפוי ע"ג מפות
טופוגרפיות לכל קצה ביקום כבר אין צורך למה שנאסא תוכננה וקיום
נשאר רק טובי המדענים לחקר העתיד.

גוף הסיפור:

השנה היא 2097
, פרופסור גאף שופרב מענף הטכנולוגיה מנסה פעם
ראשונה את מכונת הזמן. הוא חיכה לי בכניסה, היה לנו סוד לדבר
בשקט ביחד, אני התלוויתי אליו למטרה נוספת פרט לניסוי החדש
הנ"ל. אני מאמין שבשבירת רצף הזמן למרות שאי אפשר לשנות את
העתיד, כי כוח היקום כה חזק שפוגע בכל מה שפוגע בו, אבל האדם
מסוגל לבנות מעגל נוסף מחוץ לזמן שיוצר דברים נוספים שלא היו
קיימים קודם לכן. הוא שירויח הרבה מזה הסכים להשתתף במזימה
לנצל את הכסף שתקציב המדינה הקנתה לחקר העתיד ליצירת דברים שאם
הניסוי יצליח גם אתם תבינו עד כמה היצורים חסרי החמדנות
מפסידים, אך הכל יעשה ע"פ החוקים שמא יגלו בנאסא זאת ויפתרו את
שננו מעבודה משגשגת זאת לדראון ככל הבטלנים והקבצנים מחוץ
לערים המשגשגות. גאף הכניס זוג שפנפנים למכונה והעביר אותם 5
דקות קדימה בזמן.

מיד הם חזרו כאשר ארנב שחור היה נוסף לידו. חקרו אותו, היה להם
חמש דקות עד שאותם הארנבים ששלחו לעוד 5 דקות יופיעו אליהם.
הדנ"א שלו היה תקין, אך היה לו פיגמנט שחור מיוחד, הכניסו מחט
לקחת דגימה אך נותרו עוד 10 שניות שאסור להם לאבד זאת, אחרת
הניסוי נמחק. היו צריכים לשאוב את החומר מהדם למזרק, אך המחט
לא הסכים להכנס. שני הארנבים מלפני 5 דקות הופיעו, אך עדיין לא
גמרו לשאוב את הדם, היו חייבים למהר לפני שהם יעלמו, זה היה
מדהים - 4 ארנבים לבנים ואחד שחור. הוציאו את המזרק מהר ושמו
את הארנב השחור ליד השנים שהופיעו ו-3 נעלמו!

יצרנו כאן ארנב שלא היה קיים אף פעם ע"י העברה בזמן, הסתכלו,
את העוצמה במכשיר זה ע"י התערבות ברצף אנו מסוגלים ליצור בעתיד
דבר שלא קיים שיחזור להווה ויהווה בסיס לעתיד שיהיה קיים.
היינו חייבים לשמור את הדם שלקחנו, מעתה נוכל ליצור גם ארנבים
שחורים, אולם לא זאת הסיבה שאנחנו כאן- כדי להתרברב בגדולות
האנוש, אלא לנצל אותם כדי להשיג דברים ששום יצור לא היה מסוגל
לחלום שיתכנו. עתה אחרי שהניסוי הוכתר בהצלחה תפקיד האנוש מיד
יגיע, אך קודם בל נשכח את עצמנו ומטלותינו - חקר העתיד. עברו
10 ימים ובדקנו ששום דבר לא קרה לארנבים, החלטנו לנסות על בני
אדם, קודם ננסה כמו הארנבים ל-5 דקות. נעמדו על קן השיגור,
נעלמו והופיעו שוב, חיכינו 5 דקות שעברו לאט.

נראה היה שהשעון סופר את הזמן בשבילנו, כאילו ואיננו יודעים
לספור, האנשים שחזרו סיפרו שראו את עצמם חוזרים אך מיד חזרו
חזרה, זה אומר שהכל בסדר. אך פתאום כאשר המחוג הצביע 5 הופיעו
פעמיים אותו הדמות, מתבוננים כמראה 2 הזוגות מול 2 הזוגות
ונעלמו חזרה. הכל כמתוכנן, ולעתיד נראה היה כוון מזהיר. בדקנו
את האנשים שלא נגרם נזק למוח, אחרי אישור החלטנו שהגיע הרגע
לשלוח אותם לעתיד. זה יהיה עתיד בעל תקווה מזהירה, יהיה אפשר
ליצור מכשיר לתוצרת כסף בדמיוננו וע"י כך יהיה זה במציאות חזרה
דרך מכונת הזמן. ובזמן שנקציב לנו צייר כסף, או אולי אפילו זהב
ויהלומים עד שהמכשיר יחזור חזרה לעבר כמעין לולאה שאין לה סוף
ובזה אנו מרוויחים ליצור דבר שלעולם לא יכולנו ליצור בלעדי
מכונה זו.

שלחו את 2 האנשים, אולם כשחזרו דבר נורא הרע, פתאום כוחות
אפלים נכנסו בהם. לא רק שלא יכולנו לשמוע מהם מה קרה, היו להם
גם כוחות מהפנטים שגרמו לנו להרוג אחד את השני. התחיל זה מתפשט
כמו מגפה ולא יכולנו להרוג אותם, אחד אחרי השני הרגו עוד ועוד
וזה עבר והמשיך והתפשט. התפשטות המגפה הזו חצתה את המעבדה
והתחילה מגיעה לרחובות כה מהר, מהר עד אשר נראה היה שתוך כמה
שעות היקום יהרס ע"י האדם, מי שעומד מרחוק לא יכל לעשות כלום
לא וכל דבר שניסה לעשות חזר חזרה בהיפנות הגורם לו להרוג
אחרים. מגיפה נוראה מתפשטת אשר תוך דקות משמידה עיירה אחת
ועוברת לשניה. מאלפי הרוגים למיליוני הרוגים מגיפה כזאת שאלו
מהמדינות הנותרות כבר הכינו את קבריהם למות עוד לפני שיהרגו
בצורה ברוטלית ע"י מלחמת עולם שלישית. הכל הרגישו שהמוות סופי.


עד אשר נקלטו אותות ממבני פחם, אותות חיים, אלו בתוך מבני הפחם
לא הושפעו ממגפה זו, רצו מהר למקלטים כל אלו שנותרו בחיים
להנצל ולהציל את האנושות עוד לפני שתתכלה מהאדמה- עד שאחרי
כשעה וידעו שנפסקה, כל מי שהיה נגוע בסוף מת ע"י עצמו או חברו
שהיה לידו. המדענים הרגישו שחייבים הם לעצור את זה משהוא בעתיד
גרם למגפה וחייבים לגלות אותו ולהתכונן נגדו לפני שנגיע לעוד
100 שנה נגועים במגפה ממיתה ובכלל- מה הרע להם? האם הם עדיין
חיים, איך נוצר זאת- חייבים להחזיר אנשים לעתיד, עכשיו לאחר
והננו יודעים את פשר קיומו אנו יכולים בבטחה לשלוח עוד פעם 2
חלוצים לעתיד מוגנים בבגד פחם, ולגלות בלי שזה ישפיע עליהם את
סיבת המחלה וכשיחזרו נוכל להיות חכמים יותר- איך זה קרה?
הצטידו החלוצים בלבוש פחם ואני המום מכל העניין רואה את
פרופסור גאף מת על הרצפה חושב עדיין על כסף ולברוח הרחק מכל
השגעון הזה, העיקר להיות עשיר. אנצל את ההזדמנות הטפשות הזו
כמה שמהר יותר ומיד כשיחזרו אנצל את שיחד איתם יהיה את הארנק
שמוציא יהלומים, מספיקים 5 דקות להתעשר ולהתחפף מפה.

שלחו את 2 החלוצים ותוך 2 דקות המכשיר החזיר אותם חזרה אולם
אינם היו חיים- אלא מתים! נפלו מטה ע"ג ארנק שחור. אני רצתי
להוציא את הארנק, אולם האנשים שהביטו ראו אותי מתאמץ להזיז ולא
יכולתי להראות זאת, נרתעתי. כשסילקו את הגופות היה לי מזל
שהארנק נישאר ופניתי לקחת אותו, אולם כשהחזקתי אותו בידי חצי
מכופף לעלות מעלה, הפנתי מבטי אחורה לראות אם משהוא מביט בי
ואכן היה שם קצין סקרן. לא ידעתי אם לעזוב כדי להראות פחדן או
לקחת כאמיץ, בסוף עזבתי. הקצין שאל אם זה שלי, עניתי כן, הוא
הסתובב לקחתי והייתי בדרך לברוח.

פתאום אחד מהמתים כמו דג מתנשף טיפה לפני המיתה האבסולוטית,
באומרו מילים אחרונות 'אתה! ראיתי אותך לפני רגע בעתיד! איך?
בורח עם השק, מוציא כסף, לקחתי לך זאת אולם עדיין אצלך' ומת.
כאשר הקצין והאנשים סביבי מסתכלים עלי, משהוא לא כשורה מבינים
שאיך שהוא בעתיד עשיתי, אני מתחיל לברוח והם רודפים אחרי.
בריצה אני חושב על איך ואני חוזר לעתיד ויותר מזה גם הארנק
לידי, מה הם ראו החלוצים ומה גרם להם למות, מי? לא מסיים לחשוב
ונפלתי על מכשיר, לא סתם, אני במעבדה ופתאום ראיתי שאני במקום
אחר.

השביל היה שומם בעל מבנים הרוסים, צעקות נשמעו ברקע האומרות
'אני צריך להרוג אותך' או 'גורלנו נועד למות ביחד' או אפילו
קול אישה האומר 'אתה תתחתן איתי, תספק את צרכי ואחרי כן תזרק
לאשפתות' מעין עולם יסורים שבהם החזקים מכתיבים את חיי החלשים
דרך מחשבה תת מוחית, או העברה שהיא בתוך הדמיון. כנראה ולאלה
שיש להם מחשבה חזקה מכתיבים את הדרך למנווני המחשבה- המתוחכמים
שולטים על הטפשים והיפים. מעין קטסטרופה העלולה להכחיד את המין
האנושי בטכנולוגיה הנוראה שבנתה דרך המחשבות המעוותות. איפה
אני, באיזשהו עתיד שכנראה למדו להכנס לתת מודה ולהכתיב את
דרכו. כנראה בהתחלה אנשים ניסו ליצור אפשרות למימוש פנטזיות,
או אפילו דרך לניצול חוכמות האדם שתכתיב את דרך הטיפשים שאינם
יודעים את דרכם ונולדו רק להציג את דמותם כדוגמנים או למעשה
נוצרו כקישוט לאותם עליונים- בעלי התבונה.

אולם אותם בעלי התבונה נעשו חמדנים ושופעי יצר הנהנים ממשחקי
הכוחות וזורקים את אותם החלשים לבידוריהם. מעתה לא מלחמי צבע
או גזע שהיו לפני אלפי בשנים אלא מלחמי מחשבות, אלו הלא
מאומנים הם החלשים והם אלו הקורבנות ואלו החזקים הם היצריים
הנהנים מסיפוק יצרי. אני עוד מנסה לחשוב על הטפשות שהטכנולוגיה
והגאווה האנושית שלכה את האדם לאבדון ואפילו השמדה עצמית מה
שכמעט נוצר מאין שבאתי, אולם הנה זה הגיע - הפחד הגדול ביותר
של האדם- השמדת המין האנושי, התקיימה כחזון מר לעתיד. כבר לא
היה איכפת לי מהכסף אלא מעצמי, איך לחזור חזרה מהמקום המפחיד
הזה ואפילו להזהיר את האנשים פן יגיעו למצב הזה. אך אין זה
אפשרי, כי נזכרתי בפרופסור גאף שהוכיח שאת העתיד אי אפשר לשנות
פרט לליצור דבר נוסף, שזה מה שאני מחזיק ביד- ארנק!

סיום

לא, אבל ארנק זה היה בידיהם של 2 החלוצים, אני חייב למצוא
אותם, או, לא! הם היו מתים כשחזרו למעבדה! איך? פתאום הופיעה
אישה לבושה עטיפה שחורה מפלסטיק, מעין לבוש מוזר וראתה אותי,
מצא חן בעיניה אדם ללא שכל שאפשר לתמרנו. אני, כנראה כבר לא
יודע מה אני עושה מתחיל ללכת כמו זומבי מוריד את בגדי והולך
ערום, בדרכי אט-אט הופיעו להם אנשי העתיד צוחקים עלי ועל איך
שאני נראה והאישה קוראת במחשבות שלי שהיה לי ארנק בין הבגדים.
היא שולחת אותי חזרה אך בדרך חזרה אני נתקל ב- 2 חלוצים בבגדי
פחם
המחפשים מהם הבגדים מאותו המקום שהם באו אותם בגדים של...


הפנו מעלה כאשר אוחזים בידם בארנק ההוא שמצאו שם הרבה שטרות
כסך 'אתה! כאן? ' ואני מתחיל לתקוף אותם בסוגי מלחמה שלא ידעתי
על קיומם ולא למדתי אותם כלל מנסה להוציא את הארנק מידם ולהרוג
אותם בלי רחמים! במכה הרגתי את האחד והשני תפסתי בצווארו.
מהתגוננות הוא זרק אותי ונפל מטה, אך לא היה לו נשק, זה היה
בידי. יריתי בו אך הוא נעלם! שניהם עם הארנק, אותה האישה כעסה
שלא הבאתי את הארנק שמוציא כסף, הם ידעו שיופיע יום אחד משהוא
שיחזיר מה שהמכונה מלפני 100 שנה יכלה לעשות בהעברה לעתיד עד
שהחליטו להרוס אותה ומאז שהתחילו מלפני 80 שנה לנצל את אותם
החומרים להכנס לראש האדם שכחו בכלל איך בנו את המכונה הזאת.
אולי זה מזל, אחרת... מי יודע? ואני מרוב כעס שלה ידי עטפו את
צווארי ובשניות הנותרות לי חשבתי: איזה דרך מגעילה לסיים את
חיי, באופן שאני בעצמי הורג אותי ללא יכולה לעשות כלום בנידון
ואפילו לא לתקן את מעשי, למרות כמה שאני משתוקק לכפר על זה
שרציתי...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
פרוקופייב.

פ' בשביל
פראיות
ר' בשביל רגש
ו' בשביל
וואגינה
ק' בשביל קצב
ו' בשביל וודקה
פ' בשביל פלא
י' בשביל ישועה
י' בשביל יושר
ב' בלגאאאנים!




-העמותה לעידוד
ההכרה
בפרוקופייב.
מתדרדרת.


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/1/04 9:53
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
פ. צביקה

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה